הרב יהודה עייאש (1760-1688) נולד למשפחת רבנית ידועה. הוא היה בנו של הרב יצחק עייאש. התחנך אצל הרב שלמה ידידיה צרור, וכישרונו התגלה כבר בגיל צעיר. בגיל שמונה-עשרה התמנה לדיין בבית הדין של רבו, נודע כדרשן מופלא, ומכל רחבי אלג'יריה נהרו להאזין לו. התמנה לרב העיר אלג'יר ולאב בית הדין ועמד בראש ישיבה. זכה לכינוי "הגאון מופת הדור", וסמכותו התקבלה על חכמי הקהילה האלג'יראית. הצטיין כפוסק ושמו נודע לתהילה גם מחוץ לאלג'יריה, בקהילות מרוקו, מצרים, איטליה וצרפת. רבי יהודה עייאש קיבץ את כל מנהגי אלג'יריה ב"ספר המנהגים". בשנת 1749 יצא לארץ ישראל עם קבוצת תלמידים דרך ליבורנו, שם פגש את החיד"א. כשהגיע לארץ לימד בישיבת "כנסת ישראל" שייסד "אור החיים" (ר' חיים בן עטר), ולאחר מותו עמד בראש הישיבה. רבי יהודה עייאש חיבר ספרים רבים: "קול יהודה" על התורה; "מטה יהודה" ו"שבט יהודה" על השולחן ערוך; "לחם יהודה" על הרמב"ם, ועוד.