הרב יעקב מאיר (1939-1856) היה הראשון לציון ושימש כרב הראשי הספרדי הראשון ברבנות הראשית. למד אצל זקן מקובלי ישיבת "בית אל", הרב אהרן עזריאל, ושימש כחבר בית הדין של הרב יעקב שאול אלישר.

עסק בלימוד תורה ובפעילות ציבורית ענפה. היה ממייסדי חברת "ביקור חולים" שייסדה את בית החולים "משגב לדך" בירושלים. יצא כשד"ר לצפון אפריקה ולבוכרה – וכשרבים מהיהודים שהתגוררו שם הושפעו ממנו ועלו לארץ, היה מעורב בהשתלבותם בירושלים. סייע מאוד בהקמת שכונות בירושלים כימין משה ושכונת הבוכרים. הקים את אגודת "התאחדות" בניסיון לפעול למען קירוב העדות השונות בארץ.

הרב יעקב מאיר פעל להחייאת הלשון העברית וייסד עם הרב חיים הירשנזון את חברת "שפה ברורה" – שאליה הצטרף מאוחר יותר אליעזר בן יהודה. היה שותף בהקמת "ועד הלשון העברית" שלימים הפך ל"אקדמיה ללשון העברית". מינויו לראשון לציון ב-1906 נתקל בהתנגדות מצד חוגי החרדים בגלל תמיכתו בציונות, ולבסוף אולץ להתפטר מתפקידו. ב-1907 נסע לסלוניקי שבה שימש רב הקהילה במשך עשר שנים, ובשנת 1917 כאשר נשרפו ספריו בשריפה הגדולה שפרצה שם, שב לארץ והיה לשותפו של הרב קוק בהקמת הרבנות הראשית. שימש כראשון לציון מ-1921 ועד פטירתו בשנת 1939.