כ

מו בכל שבת, בבוקרו של יום השבת פרשת "תרומה" של שנת תש"ג, התכנסו יהודי האי ג'רבה, שהיו נתונים תחת השלטון הנאצי, בבתי הכנסת שברובע היהודי. והנה, התרחש דבר נורא: אל בית הכנסת התפרצו חיילים נאצים, והכריזו שאם הקהילה לא תספק להם עוד באותו היום חמישים קילוגרם של זהב, יוציאו להורג את ראשי הקהילה ויפציצו את הרובע היהודי כולו.
התפילה הופסקה והקהל היה נסער ונפחד. אל הבמה עלה מנהיג הקהילה הרב כלפון הכהן, והכריז בדמעות שזהו מצב של פיקוח נפש, ועל כן הוא מבקש מכל בני ובנות הקהילה ללכת ברגע זה לביתם ולהביא את כל הזהב שברשותם כדי להציל את הקהילה מהשמדה.
יצאו המתפללים והמתפללות מבית הכנסת, ושבו עם מטבעות זהב וכסף ותכשיטים. אט אט תפחה ערימת הזהב, אך עדיין רחוקים היו מלמלא את דרישתם המופרזת של הנאצים. הגרמנים שהיו שם החלו לגלות קוצר רוח, והרב כלפון שב והאיץ בחברי הקהילה להביא את הזהב שנותר בביתם. שוב התפזרו המתפללים לבתיהם, אך גם כששבו לא הייתה בידיהם הכמות הנדרשת.
בצר לו עלה הרב כלפון על ג'יפ צבאי ונסע מן הרובע היהודי הגדול אל הרובע הקטן. כשהגיע אל הרובע הקטן, נחרד הקהל שראה את הרב נוסע בג'יפ ומחלל את השבת. בהלתם של המתפללים גדלה כשעלה הרב כלפון על הבמה והשמיע באוזניהם את דרישתם המרושעת של הנאצים.
אך גם לאחר שיהודי הרובע הקטן אספו את זהבם לא נמצאה ביד היהודים הכמות הנדרשת. הזהב נשקל ובידיהם היו רק ארבעים ושלושה קילוגרם. הנאצים הזועמים הכריזו שהם נותנים לקהילה היהודית ארכה בת יום אחד בלבד, ואם הכסף לא ייאסף עד למחרת – הרובע היהודי יופצץ .
הייתה זו שבת רווית מתח וחרדה, שבה ניסו היהודים בכל כוחם לגייס את הזהב החסר. אך למחרת, בעוד היהודים מחכים לדעת מה יעלה בגורלם, התברר שהתרחש נס! באותו הלילה הותקפו הנאצים בתוניסיה, והצבא הגרמני נמלט מן האזור.
כששאלו בני הקהילה את הרב כלפון מה חש בשעה שהנאצים לקחו אותו לאסוף את הזהב, השיב: "שכחתי מגופי ונפשי, ורק אחי, בני עמי היהודים עמדו לנגד עיני. הצלת הכלל משכיחה ממך את עצמך!"