ה
רב מרדכי אליהו נודע כמי שהברכות שהעניק מתגשמות. פעם אחת שאלו את דודו הרב יהודה צדקה: "מפני מה זכה לכך?"
השיב להם הרב צדקה "אספר לכם סיפור שיגלה את סודו."
כשהיה הרב אליהו נער צעיר כבן חמש עשרה הוא למד בישיבת "פורת יוסף". מדי פעם הגיעו לישיבה אורחים ובחנו את התלמידים. באחד הביקורים הגיע ראש ישיבה חשוב ושאל "מצוות בניית מעקה נועדה להציל מסכנה, וכך גם 'מים אחרונים' בסיום הסעודה. מדוע על בניית מעקה מברכים ועל 'מים אחרונים' אין מברכים?"
קפץ הנער מרדכי אליהו והשיב:
"יש פה חילוק (הבחנה) עצום: בנטילת 'מים אחרונים', אדם דואג לעצמו שלא יסתכן. אך הבונה מעקה אינו דואג רק לעצמו אלא גם לאחרים שלא ייפלו מן הגג. כשאדם דואג לאחרים – יש ברכה. כשאדם דואג רק לעצמו – ברכה מניין?"
סיים הרב יהודה צדקה את הסיפור והוסיף: "זהו סודו של הרב מרדכי אליהו: הוא מלא בדאגה לאחרים."
בהיותו נער, הציע הרב מרדכי אליהו הסבר מחודד לשאלה למדנית שנשאל: הוא הסביר שעל "מים אחרונים" אין מברכים מפני שזוהי פעולה שאדם עושה כדי להגן על עצמו. חכמים תיקנו "מים אחרונים" מפני שבזמנם השתמשו במלח סדומית לתיבול המאכלים, והם חששו שהמלח יגיע לעיני הסועדים ויפגע בהן, ולכן תיקנו שטיפת ידיים בסיום הסעודה. לעומת זאת, בניית מעקה נועדה להגן על כל מי שעולה על הגג, ולא רק על בעל הבית הבונה אותו.
בדרשתו משתמש הרב מרדכי אליהו במושג "ברכה" בכפל משמעות – ברכה במשמעות של אמירה הנאמרת לפני מצווה, וברכה במשמעות של שפע המגיע לאדם. טענתו עמוקה של הרב אליהו היא שאין מברכים ואין זוכים לשפע כשאדם עסוק רק בדאגה לעצמו.
לפי הרב יהודה צדקה, זהו סוד ההצלחה של הרב מרדכי אליהו: דאגתו לאחרים. הרב אליהו יכול לברך אנשים אחרים מפני שהוא תמיד מכוון החוצה. סוד הברכה הוא ביכולת לצאת מעצמך ולדאוג לזולתך.
ברכת כהנים היא הברכה הקדומה ביותר בישראל; היא מופיעה בתורה, ולאורך הדורות נהגו לברך אותה במקדש, ולאחר מכן בבתי הכנסת. לפני שהכהנים מברכים את העם, הם מודים לאל בברכה שחתימתה "לברך את עמו ישראל באהבה", ובכך מדגישים שברכה אפשרית רק מתוך אהבה.
בחול המועד סוכות ופסח ישנו טקס רב רושם של ברכת כהנים המונית שבה נוכחים מאות כהנים ועשרות אלפי משתתפים.
מתוך הספרנים – בלוג הספרייה הלאומית
גם הרב בן ציון אבא שאול תלה את כוחו לברך באהבת ישראל. ראו בסיפור ברכה מאהבה.