כ
בר זמן מה שהתלמיד חיים יוסף דוד אזולאי (חיד"א) חש שרבו, הרב שלום שרעבי (רש"ש), מתחמק ממנו ואינו רוצה ללמד אותו את תורת הסוד ("קבלה").
הרב שרעבי היה מגדולי המקובלים ולימד "קבלה" בישיבת "בית אל" שבירושלים. הוא לימד תלמידים רבים, אולם את חיים יוסף דוד הוא דחה בטענות שונות.
לבסוף החליט חיים לגשת אליו ולהבין את פשר העניין. הוא אזר אומץ, פנה אל רבו ופתח את סגור ליבו: "מה עשיתי שאתה מסרב ללמדני את הקבלה?!"
הרב שלום שרעבי (רש"ש) הסתכל עליו במבט חם ואוהב, והשיב "אין אתה מתאים כעת ללמוד את תורת הסוד. למד בדרכים אחרות ולבסוף תגיע אליה."
לימים נודע התלמיד חיים כחיד"א כרב גדול, פוסק הלכה, מחבר ספרים תורניים רבים וגם – מקובל הבקי בתורת הסוד.
מורה טוב הוא מורה המכיר את נפשו של תלמידו. הוא מודע לכוחותיו ולכישרונותיו ויודע מתי הוא בשל ללימוד מורכב. הרב שלום שרעבי משתף את תלמידו בתחושתו שבשלב הנוכחי – הוא אינו בשל ללמוד נושא מורכב ועמוק כמו תורת הסוד. הוא חש אחראי לתלמידו ולפיכך אינו שש לחשוף אותו כבר עכשיו לתוכן שאינו מותאם לו.
חינוך אינו מסתכם בהעברת ידע אלא עוסק בהפנמה של תכנים התלויה גם בהבשלה הנפשית לעכל את הדברים. האחריות החינוכית אינה מוגבלת רק למה שמתרחש במהלך השיעור אלא גם בתוצאה של החשיפה לידע לאחר שהשיעור מסתיים.
תורת הסוד עוסקת ברמזי התורה ובסודות הבריאה וכוללת רעיונות רוחניים מורכבים, ועל כן אינה מתאימה לכל אדם ולכל שלב בחייו. בדברי הרב שרעבי טמונה התקווה שבעתיד, חיים דוד אזולאי יהיה בשל ללימוד תורת הסוד ורצונו העז ללמוד יתגשם. ואכן לימים הגיע זמנו של חיים דוד אזולאי לעסוק בתורת הסוד והוא הפך לרב חשוב.
סיפור דומה – על סירובו של מורה ללמד את תורת הסוד לתלמיד שאין הדבר הולם את נפשו – מצאנו בסיפור "לישון על זה".
