י

שועה חדאד היה מתלמידיו הקרובים של הרב כלפון משה הכהן, ונהג להתייעץ איתו באופן אישי על בעיותיו. בשיחה עם הרב הוא פרק את אשר על ליבו וביקש ממנו עצות בנושאים המטרידים אותו. 

בפעם הראשונה שישועה הגיע אל רבו לשיחה אישית, הוא דיבר מתוך סערת נפש על צרותיו. הרב כלפון האזין לו ברוב קשב, כשעיניו מרוכזות בו. מדי פעם שאל הרב שאלות הבהרה חשובות, עד שישועה חש שהרב מבין אותו היטב. 

לאחר שסיים את דבריו ציפה ישועה למוצא פיו של הרב, אך הרב שתק. ישב ישועה נבוך דקות מספר, כאשר הרב מתמיד בשתיקתו, עד שלבסוף שבר הרב כלפון את השתיקה ושאל אם הוא רוצה להוסיף משהו על דבריו הקודמים. שוב דיבר ישועה שעה ארוכה, ושוב נתקל בסיום דבריו בחומת שתיקתו של הרב כלפון. ואף שישועה הרגיש שהרב מבין את מצוקתו, הוא חזר לביתו מאוכזב וללא עצה. 

כאשר נפגשו השניים למחרת, האיר הרב כלפון פנים לתלמידו והושיב אותו לצידו. אחר כך ניתח הרב כלפון את הבעיה של ישועה על כל צדדיה, ולבסוף הציע לו עצה כיצד להתמודד עם המצב.

עתה הבין ישועה ששתיקתו של הרב לא נבעה מאדישות, אלא מדאגה עמוקה לגורלו. הרב כלפון סירב לייעץ בשליפה "מן המותן", אלא רק לאחר הקשבה עמוקה ומחשבה מרובה.