כ
שעלה לארץ ב-1950 מולא אשר גרג'י, ממנהיגי יהדות אפגניסטן, הוא התקבל בשמחה על ידי ראש הממשלה דוד בן גוריון ונשיא המדינה יצחק בן צבי, והוזמן לפגוש אותם. הפגישה הייתה לבבית ולאחר כמה דקות הזמין הנשיא בן צבי את מולא גרג'י לטעום מהכיבוד.
מולא גרג'י סירב לאכול וביקש רק כוס תה. הנשיא בן צבי תמה: "השולחן מלא כל טוב – מדוע רק תה?"
ענה לו מולא גרג'י בחיוך: "כתוב בספר תהלים 'מֵהֵיכָלֶךָ עַל יְרוּשָׁלָם לְךָ יוֹבִילוּ מְלָכִים שָׁי'. מלכים כבר יש כאן, עכשיו יביאו כוס שָׁי." (המילה שָי נשמעת בערבית כמו המילה צָ'אי שפירושה תה.)
מולא גרג'י מכיר את התנ"ך בעברית על בוריו. אך בקוראו בתנ"ך מתנגנת גם השפה הערבית בלבו, וכך נפתח פתח לריבוי משמעויות בכל מילה, ומכאן קצרה הדרך לראיית המציאות כולה באופן רב משמעי, ולכן הוא קורא את ה"שי" שבפסוק כ"צ'אי". כך בא לידי ביטוי עולמו של מולא אשר גרג'י החש בן בית במפגש עם מנהיגי הציונית ומשוחח איתם בדרכו, מתוך ההוויה היהודית של התנ"ך בשפה הערבית.
הציונות והשפה הערבית נראות במבט ראשון זרות זו לזו, אולם מולא אשר גרג'י קורא בפסוקי התנ"ך מילה בערבית ומקדיש אותה לכבודם של ראשי מדינת ישראל. כך הופך כוס התה – שי בערבית – לכבודה של מלכות ישראל.
מולא אשר גרג'י התרגש מאוד לקראת המפגש עם ראש הממשלה דוד בן גוריון, וחיבר לכבודו ברכה מיוחדת לפי סדר האלף-בית.
"נולדתם ציונים," כך פנה אל יהודי המזרח אחד מראשי הציונות, מנחם אושיסקין. ואכן הזיקה לציון בקרב יהודי המזרח הייתה עמוקה ונמשכה לאורך דורות רבים. התנועה הציונית כתנועה אידיאולוגית הפועלת באופן מאורגן, הכולל מוסדות ומפעלים חלוציים, התפתחה בארצות אירופה, ויהודי ארצות האסלאם הצטרפו בהתלהבות למהלך הלאומי המתגבש. כמו כן, רוב רובם של חכמי המזרח תמכו בתנועה הציונית והשתתפו בצורות שונות במפעל הציוני.
העולים היהודים מארצות ערב חשו פעמים רבות קושי בארץ, שכן שפתם הייתה שפת האויב. יש שנטשו את הערבית ואף פיתחו כלפיה עוינות, יש שבחרו להימנע מהשימוש בה (לפחות בציבור), ויש שהנאמנות לשפה הערבית הרחיקה אותם מן הציונות.
מולא גרג'י מייצג את העמדה המרכזית של יהודי המזרח. כלומר, הוא לא מתכחש לשורשיו הנעוצים בתרבות הערבית, ואף משתמש בה כדי לבטא את יחסו האוהד למדינת ישראל ולציונות.
