הרב דוויק הכהן עונה בשנינות לאדם שחיפש דרך להתחמק מתענית ותשובה
ק
הל רב נאסף לשמוע את דרשתו של הרב דוויק הכהן בשבת תשובה (השבת לפני יום הכיפורים). הרב דיבר על תיקון ותשובה, והמריץ את השומעים לתקן את דרכיהם ולעשות תשובה בימים מיוחדים אלו.
בדרשתו סיפר הרב את סיפורו של התנא אלישע בן אבויה, המכונה "אחר", שנטש את היהדות משום ששמע קול שיצא מקודש הקודשים וקרא: "'שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים' – חוץ מאחר". אך הגמרא מציינת שטעות הייתה בידו, ואפילו הוא יכול לחזור בתשובה ולהתקבל.
בסיום השיעור ניגש אחד מבני הקהילה ושאלה בפיו:
"כבוד הרב, אני איש חלש, והצום קשה עליי מאוד. אך אני רוצה מאוד להתכפר ביום הכיפורים עם כל הקהל. כיוון שאני עשיר, חשבתי לשלם למישהו אחד שיצום במקומי, וכך יוציא אותי ידי חובה."
ברוח דרשתו השיב לו הרב דוויק "אי אפשר! הלוא כבר נאמר: 'שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים' – חוץ מאחר". אחר אינו יכול לעשות תשובה במקומך!
בשני חלקי הסיפור משתמש הרב חיים שאול דוויק הכהן באותו הציטוט מן הגמרא אך בצורה הפוכה. בדרשתו הוא מצטט את המשפט "שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים – חוץ מאחר" ומסביר שהמשפט ביטא את קולו הפנימי של אלישע בן אבויה, אך היה שגוי. לאחר השיעור הוא עונה לשאלתו של העשיר בצורה הפוכה: הוא מייחס את אותו המשפט לחכמים, ומסתמך עליו כדי לדחות את הרעיון שהציע העשיר.
מדוע הפך הרב דוויק את המשפט על פניו?
נראה שלמרות ההיפוך, המסר שמביע הרב דוויק זהה בשני המקרים: גם אלישע בן אבויה וגם העשיר שניסה להתחמק מן הצום מבקשים להימנע מתשובה ושינוי: אלישע בן אבויה סבור שעולם התשובה נעול בפניו, והאיש שפנה לרב דוויק מבקש שמישהו אחר יצום ויעשה תשובה במקומו. אם כן, למרות השימוש ההפוך, עמדתו של הרב דוויק עקבית; הוא מלמד שהכול חייבים לתקן את עצמם ולהשתנות לטובה.
הניסיון להתחמק משינוי עמוק בחיים טבוע בכולנו, ופנים רבות לו. שבת תשובה המקדימה את יום הכיפורים היא הזמן לזכור שכולנו נקראים לשוב ולתקן את עצמנו בשנה החדשה.
הרב יוסף חיים (הבן איש חי) תיאר בצורה מרהיבה כיצד נראתה התכנסות הציבור בבית הכנסת בשבתות המיוחדות, ביניהן שבת תשובה:
"והנה קיבוץ ישראל קהל רב… ביחד בבית הכנסת לשמוע הדרשה המכונה בשם גינה, שהיא מלאה אילנות גדולים וקטנים מינים ממינים שונים, ומלאה שושנים, ועשבי בשמים… וכן ישראל נקבצים בבית הכנסת לשמוע הדרשה והם חכמים, ולמדנים ותגרים, ושולחנים וחנוונים… וכן בעלי מלאכות… וזקנים ונשים וטף… ואסיפה גדולה זו השכינה שורה עליהם. ולכן אמר "אל גינת אגוז ירדתי", זו בית הכנסת המלאה בני אדם שונים.
בן איש חיל ב, שבת כלה, דרוש א, עמ' רי
יש התייחסות רבה לדמותו של אלישע בן אבויה בגמרא ובמדרשים, והיא זכתה גם למונוגרפיות מחקריות ורומנים היסטוריים.
