כ
מו בכל שנה, הרבנית שמחה צדקה התרגשה כשהגיע חג הסוכות האהוב עליה. בהתרגשות רבה היא אחזה בידיה את ארבעת המינים, אמרה את ה"כוונות" כדרך המקובלים, בירכה ונענעה את ארבעת המינים.
מנהגה של הרבנית לא מצא חן בעיני בנה, הרב יהודה צדקה, ראש ישיבת פורת יוסף. "אמא, מכיוון שנשים פטורות מ'מצוות עשה שהזמן גרמן' הרי שאינך מתקנת המצווה בשורשה העליון, ולכן לא נכון שתאמרי את ה'כוונות'."
נתמלאה הרבנית שמחה צדקה דאגה, אך לא ויתרה, והלכה אל חכם עזרא עטייה לשאול לדעתו. קרא חכם עזרא עטייה לרב יהודה צדקה ואמר לו:
"מניין לך שאימך אינה מתקנת המצווה בשורשה העליון?! כל העושה מצווה, איש או אישה, עושה נחת רוח ליוצרנו, וממילא עושה תיקון בעולמות העליונים!"
המשיכה הרבנית שמחה צדקה ליטול את ארבעת המינים כמנהגה.
הרב יהודה צדקה אינו מתנגד כמובן לכך שאימו תיטול את ארבעת המינים, אך לדעתו היא אינה צריכה לומר את ה"כוונות" כמנהג המקובלים. ה"כוונות" הן דברי הקדמה לקיום המצווה שבהם מפורטת פעולתה של המצווה בעולמות עליונים. לפי דרכו של הרב צדקה, כיוון שנשים פטורות ממצוות שקיומן תלוי בזמן מסוים (כמו נטילת הלולב שתלויה בחג הסוכות), הרי שהשפעת המצווה שלהן פחותה, ובלשון המקובלים – היא "אינה מתקנת המצווה בשורשה העליון".
הרבנית צדקה, הידועה בעיקשותה בקיום המצוות, מבקשת לקיים את מצוות ארבעת המינים על פי דקדוקי המקובלים, ולשם כך היא מבקשת את עצתו של הרב עזרא עטייה. בפתח דבריו הוא קובע שאין אדם יודע איזה מעשה הוא מתקן בעולמות העליונים. בעיניו, כל העושה מצווה, גבר או אשה, עושה נחת רוח ליוצרו, ולכן גם הרבנית שמחה, שאינה מחויבת במצווה, יכולה לקיימה לפי דקדוקי המקובלים.
הרבנית שמחה צדקה הקפידה מאוד בקיום מצוות. פעמים התווכחה עם בניה ונכדיה שהיו תלמידי חכמים וראשי ישיבות בענייני הלכה. לוויכוח דומה של הרבנית שמחה צדקה עם נכדה – אם עליה לבנות סוכה ולשבת בה, ראו בסיפור נשים בצל הסוכה.
יועצת הלכה היא אישה הבקיאה בדיני טוהרת המשפחה והוכשרה להשיב בנושאים אלה. מקצוע זה נחשב חדש אך הרבנית שמחה צדקה היתה כבר לפני כמאה שנים יועצת הלכה בירושלים. רבנים חשובים ובהם הרב יעקב סופר (כף החיים) נהגו לשלוח אליה נשים בעניינים עדינים אלה.
על המשמעות הרוחנית של אמירת "כוונות" ראו חזי כהן, שערי חיים בעקבי תורתו של הבן איש חי, תשע"ט, עמ' 213-209.