כ
שהיה הרב רחמים חויתא הכהן (האדמו"ר מג'רבה) מתווכח עם רבנים או דיינים אחרים, נהג לעשות זאת בעדינות ובמתינות. אפילו בלהט הדיון הוא מעולם לא הגיע לכדי כעס על החולקים עליו. בספריו אף נהג להביא בפירוט את דעת החולקים עליו.
פעם נשאל כיצד הוא שומר על מתינות בעת הוויכוח:
"חריפות הלשון אינה משפיעה על התקבלות הדברים. לאורך הדורות, מי שחלק במתינות – קולו נשמע לדורות רבים, ואילו מי שחלק בתקיפות – קולו נשמע היטב בדורו, אך התפוגג לאחר מכן."
הרב רחמים חויתא הכהן נמנע מוויכוחים סוערים, ואינו מתרשם מעוצמת הדיבור והלהט שבו אדם מרצה את טענותיו. הוא מסביר שלאורך זמן דווקא דיבור מתון ומעודן עושה רושם גדול יותר.
הדיבור המתון אינו נעשה בעוצמה, בקולות וברקים, אלא בהנמקה מפורטת ועניינית, ועל כן ממשיך להיות רלוונטי לאורך זמן.
הרב חויתא הכהן טען שהוא הולך בדרכו של בית הלל שההלכה נקבעה כמותו.
"מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן?
מפני שנוחין ועלובין (עדינים וענווים) היו, ושונין דבריהן ודברי בית שמאי, ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן."
עירובין, יג ע"ב
