א
ל ישיבת פורת יוסף הגיע בחור חדש, שעלה זה לא כבר מאחת מארצות המזרח. במהרה התגלה הבחור כעילוי של ממש, והרב עזרא עטייה, ראש הישיבה, ביקש לקבל אותו כאברך בישיבה ולהעניק לו מלגת קיום. אך כששמעו זאת מנהלי הישיבה סירבו לקבל את הבחור: "קופת הישיבה ריקה, ולא נוכל לשלם לבחור."
השיב להם הרב עזרא עטייה: "אם כך, אני מבקש שתעבירו רבע ממשכורתי לטובת הבחור." מנהלי הישיבה הזדעזעו: "גם כך מקבל הרב משכורת זעומה. כיצד יתקיים הרב מן הנותר?"
כאשר המשיך הרב עטייה להתעקש, הוסיפו מנהלי הישיבה וטענו: "הלוא רבע ממשכורתך לא תספיק לפרנסת הבחור ומשפחתו. אם כן, מה טעם להעביר לו את הכסף?!"
כעת הצטרף אל השיחה ראש הישיבה השני, הרב בן ציון חזן: "העבירו גם רבע משכרי, וכך יוכל הבחור ללמוד בישיבה בנחת וברווחה."
מיום הקמתה של ישיבת פורת יוסף בירושלים בשנת 1923, סברו ראשי הישיבה שתפקידם העיקרי הוא העמדת הדור הבא של תלמידי חכמים ומנהיגים ליהדות המזרח. מסיבה זו, כאשר הבחינו בתלמיד שיש לו פוטנציאל משמעותי, ביקשו בכל מאודם לאפשר לו להתמיד בלימודו ולהפוך לתלמיד חכם.
מסירותם ומחויבותם העמוקה של ראשי הישיבה לעתידו של התלמיד ולעתידו של עולם התורה הביאו אותם לוותר על הווה שלהם ועל רווחתם.
עם נפילת הרובע היהודי בידי הירדנים במלחמת השחרור, נחרבה ישיבת פורת יוסף עד היסוד. תיאור מרגש וכואב של מסירת הבשורה המרה לראשי הישיבה נמצא אצל נורית וייזר, חזן – נעים זמירות ישראל, ירושלים תשע"ב, עמ' 219.
חכם ניסים חדאד היה מוכן לעשות קניות במקום תלמידו כדי שיוכל ללמוד (הסיפור: זה הקטן גדול). הרב יהודה צדקה שאל ראש ישיבה אם צם לפני שהחליט לסלק תלמיד מהישיבה (הסיפור: לסלק תלמיד? פיקוח נפש)
נסים ליאון, "ישיבת פורת יוסף – מחידוש היסטורי למיתוס אתני", פעמים 135 (2013), עמ' 59-15.
