ש
בת אחת ראו תלמידי האר"י את רבם נרדם, ושפתיו מתנועעות בזמן שהוא ישן. כשהתעורר האר"י, שאל אותו תלמידו הרב אברהם הלוי ברוכים לפשר הדבר, והוא השיב שבזמן שישן עלתה נשמתו למרום, ושם למד סודות בפרשת בלעם.
ביקש התלמיד: "רבנו! אמור לנו דברים שלמדת בשמים?"
השיבו האר"י: "אפילו אלמד אותך שמונים שנה ברציפות, לא יספיק הזמן ללמדך מה שקלטה נשמתי בזמן קצר."
האר"י, גדול המקובלים בכל הדורות, מסביר במשפט קצר לתלמידו מדוע אינו יכול ללמד אותו את מה שזכה לו בשנתו. ברגע של תרדמה זכה האר"י לחוויה מיסטית של עליית נשמה, ונשמתו זכתה לסודות רבים על בלעם.
אך מה שלמד בשמיים לא יוכל האר"י לעולם ללמד את תלמידיו: הלימוד עם התלמידים הוא תבוני, הוא זקוק לדיבור ולמילים, ואין בכוחן של אלו לתפוס את ההתגלות שזכתה לה הנשמה. בכוחה של הנשמה לתפוס את המהות, שלעולם נשארת מחוץ להישג ידה של השפה.
נראה שאנו חשים כך לעיתים גם בחיינו: ישנם רגעים פלאיים שבהם אדם מרגיש שהוא תפס איזו נקודה עמוקה ויסודית, אך אין לו המילים להסבירה ולפרטה.
סיפורים רבים מתארים חכמים שחלמו בהקיץ והסבירו שחוו חוויה מיסטית שבה התרחש מפגש רוחני משמעותי עם עולמות שמיימיים. כך למשל ראו אצל הבעל שם טוב יש מז'יבוז' בעולם.
המשוררת אפרת ביגמן רומזת למראה שראה בלעם ומדברת על הקושי לתאר זאת במילים.
נוֹפֶלֶת וּגְלוּיַת עֵינַיִם
הַמִּלִּים שֶׁבָּאוֹת בִּי כְּבֵדוֹת
אוֹ חֲלוּלוֹת. מְכֹעָרוֹת. שְׁתוּקוּת
לֹא הָיִיתִי מַנִּיחָה אוֹתָן בַּסָּלוֹן
לוּ יָכֹלְתִּי
לְהָרִים אוֹתָן, לֹא הָיִיתִי
גּוֹרֶרֶת אוֹתָן לַדַּף
(C) כל הזכויות שמורות למחברת. www.efratbigman.com
