הרב עובדיה יוסף נודע כפוסק הלכה המגלה רגישות למצוקות השואלים, ועל כן היה על פי רוב מן הפוסקים המקילים. מאז חזרו יהודים לעסוק בחקלאות בארץ, בכל שנת שמיטה ניטש ויכוח נוקב בין שתי עמדות: יש המחמירים בדיני השמיטה ודורשים שלא לאכול כלל מפירות הארץ בשנה הזאת, ונאלצים להסתמך על פתרונות אחרים, ובראשם קניית תוצרת חוץ. אחרים, לעומת זאת, מקילים וסומכים על "היתר מכירה" – מכירה פיקטיבית של הקרקעות בארץ לגוי, המאפשרת את עיבוד השדות ושימוש בתוצרת החקלאית.
מאז החל לשמש ברבנות היה הרב עובדיה יוסף ממובילי המחנה המקל. הסתמכות על תוצרת חוץ מעלה את מחיר הפירות והירקות באופן דרמטי ומקשה על הצרכנים, בעיקר אלה הנמנים עם השכבות החלשות. תוצאה זו בלתי נסבלת בעיני הרב עובדיה, ולכן הוא פוסק להתיר. במשך השנים היה הרב עובדיה נתון בלחצים כבדים מצד המחמירים, אך הוא לא ויתר על עמדתו, והתעקש שדווקא נאמנותו להלכה היא המביאה אותו לאמץ את הגישה המקילה.