כולנו כותבים פתקים מעת לעת, אך כתיבת פתק כמו פתקו של הרב גץ היא רבת משמעות. בפתק העלה הרב על הכתב את מחשבותיו ורצונותיו העמוקים ביותר, ובמהלך הכתיבה נדרש הרב גץ להגדיר לעצמו מהם הדברים החשובים בחייו, לדייק בניסוחם ואולי אף לקבוע את סדר החשיבות בחייו. בפתק מצוינים מאווייו הרוחניים הקשורים להתנהגות מוסרית, אנושית ורוחנית, שהוא כותב כדי להזכיר לעצמו מה הוא מבקש להיות.
שגרת החיים מונעת מאיתנו לעיתים קרובות להיות מי שרצינו להיות, ולא תמיד שאיפותינו מתממשות במלואן, אך פתק המצוי בכיסנו מאפשר לנו להיזכר בשאיפותינו וברצונותינו, וכך להנכיח אותם בחיינו.
יתר על כן, עצם הידיעה שפתק כזה מצוי בכיס מעוררת לתיקון תמידי ומזכירה לנו שהאפשרות לגדול ולצמוח מלווה אותנו בכל עת.
הרשימה כוללת יסודות מתחום העבודה הרוחנית והמוסרית בכמה תחומים:
כרב וכמקובל שואף הרב גץ לנוכחות תמידית של האל בחייו; הוא מבקש להיות מעוטר בטלית ותפילין ככל האפשר, ולהיות שרוי תמיד בשמחה של מצווה.
בתחום שבין אדם לחברו, הרב גץ שואף ליצור מערכת יחסים טובה עם הסובבים אותו. הוא מצפה מעצמו לדון כל אדם לכף זכות ולהביט על העולם בעין טובה, ושואף להימנע מכל דיבור הפוגע באדם אחר.
במישור המשפחתי מבקש הרב גץ להעצים את אהבתו לאשתו המלווה אותו בחייו, ולחזק את הקשר העמוק שלו לילדיו: לא לכעוס עליהם ולסייע להם בכל דרך.
אחרונות וחביבות הן הנקודות הנוגעות לתחום שבין אדם לעצמו. במישור הנפשי הרב מזכיר לעצמו להיות בשמחה תמידית ושלא להיפגע מאנשים. רלוונטית במיוחד לזמננו, עידן הטלפונים החכמים, היא שאיפתו לצמצם את שיחות הטלפון. במפתיע עוסק הרב גץ גם ביחס נכון לגוף ושואף לעשות התעמלות, לצמצם באכילה ולנשום נשימות עמוקות לאורך היום.
מתוך הרשימה מצטיירת דמותו של אדם השואף להשתפר בכל רובדי החיים. רבים ממכריו של הרב גץ מעידים שהדברים לא נותרו צפונים בארנקו, אלא השפיעו באופן ממשי על אורחות חייו.