פ
עם אחת אירחה העיר נתניה את מועצת הרבנות הראשית, וכנהוג צעיר הרבנים הנחה את האירוע. לאחר דברי פתיחה הזמין את הרב דוד שלוש, רב העיר נתניה, לדבר: "יש לי הכבוד לתת את רשות הדיבור לרב שלוש."
כשעלה הרב שלוש לדבר אמר בחיוך:
"העולם אומנם משתמש במונח 'רשות הדיבור', אולם כאשר יש לאדם מה לומר אזי חובתו לדבר ואין הדבר רשות כלל."
הרב דוד שלוש המארח את מועצת הרבנות הראשית בעירו נתניה מקבל את רשות הדיבור, ומנצל את ההזדמנות כדי לדבר על הדיבור עצמו.
הרב שלוש מלמד שמוטלת עלינו החובה לדבר כשיש לנו מה לומר. זו אינה פריבילגיה אלא חובה אנושית בסיסית. במובן הרחב יותר המשמעות היא שהאדם נדרש להיות אקטיבי בחייו ולהימנע משתיקה שאין לה מקום.
ואולי אפשר ללמוד מכך דבר נוסף – שיש גם זמן לשתיקה. כשאין לאדם מה לומר – אל לו להכביר מילים ריקות רק כדי להשתתף בדיון או להיראות בעיני עצמו ואחרים באור חיובי.
הרב שלוש קורא לאותנטיות בדיבור, כלומר לשתוק כשאין לך מה להגיד אך לומר את אשר על ליבך בעת הצורך.
* ומה תגידו על מטבע הלשון הנפוצה "אני חייב/ת לומר ש…"?
מולא שלמה באבא ג'אן פינחסוף מבוכרה היה אומר "אם אדבר – תצרובנה שפתי, ואם לא אדבר – יצרוב לבי".
גיורא פוזיילוב, יהדות בוכרה גדוליה ומנהיגיה, ירושלים תשנ"ג, עמ' 136.
לפני כמאה שנים בכנס היסוד של ההסתדרות קרא הסופר חיים ברנר קריאות ביניים. יושב ראש הישיבה העיר "אין לך את רשות הדיבור" וברנר השיב "אולי אין לי את רשות הדיבור אבל יש לי את זכות הצעקה."
התורה ציוותה על האדם להוכיח את חבירו אם רואה אותו שוגה וחוטא (ויקרא יט, ט). התלמוד דן בשאלה מה גבולותיה של מצוות התוכחה וישנן דעות שלעתים עדיף דווקא לשתוק.
