ע
ם שחרור הרובע היהודי במלחמת ששת הימים הגיע הרב יהודה גץ למקום שבו עמדה לפנים ישיבת המקובלים "בית אל", וגילה שמבנה הישיבה היה לתל חורבות. הרב הנמרץ החל מיד לרקום תוכניות לשיפוץ המבנה, ובתוך זמן קצר החלו הבנאים לבנות מחדש את הישיבה.
בכל יום היה מגיע הרב גץ אל האתר כדי לפקח על הבנייה ולבדוק שהיא מתקדמת לפי התוכנית. כך בילה הרב את לילותיו בלימודי קבלה (תורת הסוד), ואת ימיו בין בנאים, סתתים וצבעים. הרב הקפיד להיות מעורב בכל פרט ופרט במהלך השיפוץ, החל בסוג המרצפות ועד תכנון מערכת החשמל.
באחד הימים הגיע הרב גץ לאתר הבנייה, וראה שהטייח טייח את הקירות בגוון שונה מעט מן המתוכנן. הוא ניגש אל הטייח ודרש שיצבע את הקיר בגוון הנכון. תמה הטייח "איך זה שאדם כמוך, רב ומקובל גדול, מתעסק בצבע הקירות?"
השיב לו הרב גץ בחיוך: "בכל יום אני אומר בתפילתי 'אמת ויציב ונכון וישר ומקובל' ומיד לאחר מכן ומוסיף 'וטוב ויפה'. בעולם הזה הקבלה (תורת הסוד) כרוכה בטוב וביופי."
הרב יהודה גץ, שהיה רב הכותל וראש ישיבת המקובלים "בית אל" השקיע את רוב זמנו בעניינים רוחניים עמוקים – בתורת הסוד. בשאלתו מתפלא הטייח על כך שהרב השקוע בעולמות הרוח יורד לפרטי הפרטים של עולם החומר, של שיפוץ מבנה הישיבה.
בתשובתו מלמד אותו הרב גץ שהנחת היסוד שלו מוטעית: דווקא משום שהוא עסוק בעניינים רוחניים הוא מעניק משמעות רבה ליופי ולאסתטיקה. עבודתו הרוחנית של הרב גץ היא למצוא את יופי העולם ולהעמיק אותו. בחייו הוא מחפש אחר הניצוץ האלוקי בעולם, המצוי לא רק בתורה אלא גם בכל גילוי אסתטי, ובכלל זה אף בקיר מטויח היטב.
כמקובל, הרב גץ אינו חש בפער בין החומר לבין הרוח: הוא מנסה למצוא את האלוהות החבויה גם בחומר וגם ברוח, ולהפוך את העולם למואר ומשמעותי יותר.
חז"ל לא זלזלו באסתטיקה והעריכו מאוד בנייה נאה. כך קבעו חז"ל שדירה נאה מרחיבה דעתו של אדם (ברכות נז ע"ב). את פסגת הארכיטקטורה העולמית מצאו חז"ל בבית המקדש, לאחר ששופץ על ידי הורדוס: "מי שלא ראה בניין הורדוס, לא ראה בניין נאה מימיו" (בבא בתרא ד ע"א). ייתכן שאת ההשראה להקפדה על הטיח שאב הרב גץ מבניין הורדוס, שהטִיחַ שבו תואר על ידי חז"ל כיפה ומיוחד, כזה המשקף את גלי הים המזכירים את תכול השמיים.
