ב
אחד מערבי שבת ראתה כלתו הטרייה של הרב ציון כהן יהונתן את חותנה שב מן השוק של ג'רבה ובידו עגבניות, מניח אותן בבית ויוצא. לאחר דקות מספר שב הרב לביתו, הניח כמה מלפפונים בבית, ושוב יצא. כך נכנס הרב שוב ושוב לביתו, ובכל פעם הביא איתו ירק או פרי אחר.
שאלה הכלה את חמותה: "מדוע אין הרב עורך את כל הקניות בבת אחת?"
השיבה לה חמותה: "כל כך אוהב הוא את השבת, וההכנות לקראתה כה חביבות עליו, שהוא מנסה להאריך ולהרבות בהן ככל האפשר."
הרב ציון כהן יהונתן אוהב את השבת אהבה רבה ולכן ההכנות לשבת גורמות לו הנאה גדולה. בזכות אהבתו לשבת הוא עושה הכול כדי להאריך את הקניות.
ששת ימי המעשה נתפסים בדרך כלל כזמן של תכליתיות ויעילות. השבת מנוגדת לאלו, והיא זמן של מנוחה שאינה מכוונת לתכלית כלשהי. הרב ציון כהן יהונתן רואה בהכנות לשבת חלק ממצוות השבת עצמה, ולכן אינו פועל ביעילות אלא מתכונן בנחת ומנסה ליהנות מכל רגע.
הרב יקותיאל יהודה טייטלבוים מבחין בין "עוברי דרכים" לבין "הולכי דרכים". "עוברי הדרכים" רק חולפים בדרך לקראת היעד המבוקש, ומבחינתם לדרך שבה הם הולכים ולמתרחש בה אין כל משמעות. לעומתם, "הולכי הדרכים" הולכים בדרך עצמה, ורואים בה חלק משמעותי לא פחות מן ההגעה אל היעד. (ייטב לב, מהדורת סיגט, עמ' ק).
תניא אמרו עליו על שמאי הזקן,
כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת;
מצא בהמה נאה אומר זו לשבת.
מצא אחרת נאה הימנה – מניח את השנייה ואוכל את הראשונה.
הרבי מקוצק נשאל על ידי תלמידיו מהי ההצדקה להתכונן זמן רב לתפילה, כאשר התוצאה היא איחור זמן התפילה. ענה הרבי מקוצק במשל: "כאשר פועל נשכר לחטוב עצים אצל בעל הבית, הרי הוא משלם לו גם על הזמן שבו הוא מחדד את הגרזן. (אמת ואמונה: דברי תורה מרבנו מנחם מנדיל מקאצק, ירושלים ת"ש, עמ' קמח)
