נ
ער בר המצווה עמד נרגש על במת בית הכנסת שבעיר חלאב שבסוריה. המתפללים והאורחים השתתקו והנער החל לשאת את דרשת בר המצווה שלו.
ואז, באמצע הדרשה, קם אחד מן החכמים, והחל להתווכח עם הילד ולתקנו, והסביר לו מדוע הוא טועה. הנער המבולבל הביט בחכם והשתתק.
מיד קם חכם אברהם ענתבי, שהיה ראש רבני סוריה, השתיק את החכם ואמר לו בשקט "אתה כבר חכם! אם רק תיתן לו לדבר, אולי יום אחד יהפוך גם הוא לחכם גדול."
חכם אברהם ענתבי, ראש רבני סוריה במאה ה-19, אינו רואה בערך האמת את הערך החשוב ביותר והוא מעדיף לדאוג לביטחונו העצמי של נער בר המצווה, זאת מתוך רצון לעודד אותו לדרוש בתורה גם בשלבים מאוחרים יותר של חייו.
הוא רוצה לאפשר לנער לממש את הפוטנציאל הטמון בו, דבר המותנה בכך שירכוש ביטחון עצמי ולשם כך יש, לדעתו, לגלות אורך רוח אל מול טעות אפשרית.
לדידו, עדיף להבליג על הטעות כדי להרוויח בעתיד תלמיד חכם, אוהב תורה, סקרן ודעתן. יתרה מכך, תהליך הלמידה בחיים רצוף טעויות. הילד לומד מהן לא פחות מהצלחותיו, ואולי זו מהות ההתבגרות.
חגיגות בר המצווה ובת המצווה מציינות את התבגרותם של ילד או ילדה וכניסתם אל עולם המבוגרים. הן מסמלות את קבלת האחריות של הנער או הנערה על מעשיהם ואת מימוש הכישרונות הטמונים בהם. ואולם בל נשכח שזוהי רק ההתחלה של תהליך ההתבגרות ועל כן יש לגלות רגישות ובעיקר סבלנות לילד הלומד את דרכי החיים.
פחד מטעויות יכול לשתק את האדם. על זה נהג המחזאי והפילוסוף ברנרד שו לומר: "חיים שהועברו בעשיית טעויות, לא רק שהם מכובדים יותר אלא שהם גם יעילים יותר מחיים שהועברו באי עשיית כלום."
טעות היא לא תמיד דבר נורא…הר' מוורקי טעה ולא כתב את המכתב הנכון לתלמידו, אבל התלמיד סירב לתקן את הטעות בגלל הפרשנות הייחודית שנתן לה.
מנהג ידוע הוא שבני ובנות המצוה דורשים בפני המשפחה והחברים. לעתים הדרשה נסובה על פרשת השבוע שבה חל האירוע או מצוות התפילין ולעתים עוסקת בתהליך ההתבגרות שנכון להם.
