רבים מאיתנו חיים את חיינו בתחושה ש"אין זמן", תחושה המחמירה ככל שאדם מחזיק בתפקיד חשוב יותר.
אך לא כך סבור הרב שבתאי אטון. כאשר נשאל על הפלא שבזמינותו התמידית לתלמידיו הוא ענה בפראפרזה על המשנה במסכת אבות (פרק ד משנה ג) הקובעת "אל תהי בז לכל אדם, ואל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך אדם שאין לו שעה, ואין לך דבר שאין לו מקום." במקורה, משנה זו דורשת לנהוג בכל אדם באופן חיובי ולא לבוז לו, כיוון שלכל אדם יש רגע שבו הוא יכול לבוא לידי ביטוי ולהצטיין.
אך הרב אטון הופך הנחיה זו להדרכה לכל רב ומורה: תפקידו אינו רק להנחיל לתלמידיו ידע, אלא גם לשמוע את אשר על ליבם, לייעץ להם ולהביא מזור לבעיותיהם. מחנך שיכיר בכך יֵדע שאחריותו כלפי תלמידיו מחייבת אותו, עמוס ככל שיהיה, למצוא שעה ומקום לשוחח איתם.