בכוחה של המוזיקה לפתוח את הלב ולשנות את המציאות. שיר שכתב והלחין רבי דוד חסין פותח את שערי ליבו הסגורים של רבי מרדכי בירדוגו, ומאפשר לו להתפרנס בכבוד
ה
רב מרדכי בירדוגו, מחשובי רבני מכנאס התפלא מאוד כשעל דלתו התדפק רבי דוד חסין, תלמיד חכם צעיר ומוכשר, ובפיו בקשה: "למדתי היטב את כל הלכות שחיטה, וברצוני להצטרף לאגודת השוחטים."
הלוא הכול יודעים שדלתה של אגודת השוחטים נעולה בפני מי שאינו בן משפחת בירדוגו המיוחסת!
האזין רבי מרדכי לבקשתו של רבי דוד, ואמר לו: "אני מברך אותך ברוב הצלחה בהמשך דרכך, אך לא אוכל לסייע לך." אף כששב רבי דוד והפציר, שב וביקש, לא ניאות רבי מרדכי.
רבי דוד התייאש אומנם מן ההפצרות, אך ידיו לא רפו. ישב רבי דוד והחל לחבר פיוט. חרוז רודף חרוז, שזר רבי דוד כל פרט ופרט מהלכות שחיטה הרבות והסבוכות. באשמורת הבוקר סיים רבי דוד את שירו, והתיישב בפתח ביתו של רבי מרדכי. כשעלה השחר, החל רבי דוד לשיר את הפיוט שכתב, וכך העיר את רבי מרדכי משנתו.
"מי הוא המנעים בקולו הערב תחת חלוני? ומניין לו הבקיאות המופלגת בהלכות שחיטה?"
הציץ רבי מרדכי וראה את רבי דוד יושב תחת חלונו, ובאותו הרגע גמלה בליבו החלטה: יהיה אשר יהיה, רבי דוד חסין יצטרף לאגודת השוחטים.
רבי דוד חסין, גיבור הסיפור נתקל בקושי: הוא אינו יכול להתקבל לאגודת השוחטים. כמו מקצועות רבים, גם מקצוע השחיטה נשלט, למרבה הצער, על ידי גילדה, שלה אינטרס כלכלי ברור בסגירת שערי האגודה בפני זרים, אף כאלו שמתאימים מבחינת כישוריהם לעסוק במקצוע.
בסיטואציה כזו מבין רבי דוד שאין טעם בפנייה אל ההיגיון, בניסוח טיעונים סדורים ובהצגת בקשות חוזרות ונשנות. הוא פונה לדרך אחרת, ומחליט לשיר; השיר פונה אל הרגש, מעורר את הלב, וכך מביא לשינוי המיוחל ולפתיחת שערי הגילדה.
רק השיר המתנגן תחת חלונו של הרב בירדוגו הראה לאחרון עד כמה ידיעותיו של רבי דוד מרובות – ומכאן הדרך קצרה להצטרפותו של רבי דוד אל אגודת השוחטים.
דומה כי לעיתים מאבקים עקרוניים אינם מוכרעים על ידי החלטות הגיוניות אלא דווקא הרגש הוא המכריע. בתחום זה לשירה, לפיוט ולניגון ניתנת הבכורה.
נראה שלהצלחתו של רבי דוד יש רובד נוסף: התנאי לפתיחת שערי ליבו של רבי מרדכי היה היכולת להפוך הלכות טכניות וסבוכות כהלכות שחיטה לשיר ולמנגינה. אלו נוצרים רק ממקום של חיבור נפשי עמוק. רבי מרדכי התרשם מכוחו של רבי דוד לעשות מן ההלכות ניגון, מן התורה תפילה.
מה עושים כשנתקלים בדלת נעולה? אין מפתח, אין אות חיים מעבר לה. חומה. ואנחנו כל כך רוצים לעבור. לפעמים זה הרבה מעבר לרצון, זה צורך בוער. כשהקרקע המוכרת נשמטת מתחת לרגלינו ואנחנו צריכים באופן דחוף קרקע מסוג אחר, אופק חדש, הזדמנות, מישהו שיאמין בנו. באופן טבעי הייאוש מתגנב ועולה לאט לאט כמו גוש צמיגי מהבטן עד הגרון וחוסם את קנה הנשימה. רוב האנשים ינסו לדפוק, לצעוק למישהו בסביבה וכשייווכחו שאין קול ואין עונה, יסתובבו מתוסכלים וישובו על עקבותיהם.
מה שעשה רבי דוד חסין הוא היוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל. הקושי גרם לו לצעוד במשעול אחר לגמרי, בדרך היצירה. הדלת הנעולה פתחה לו שער לפיוט ושירה. הוא לא התייאש, הוא היה יצירתי, הוא נלחם. ובקולו ובמילותיו הצליח לפרוץ את הדלת הנעולה. אבל מלבד התובנה שבה ניחן הרב דוד חסין, היו לו גם כוחות נפש נדירים וחתיכת כישרון. גדולתו של הרב מרדכי בירדוגו מרשימה לא פחות.
הרי תמיד יש חוקים, נהלים, כללים. השאלה הגדולה היא למי יש אומץ לחרוג מהם. לא להיכנע לאוטומטיות של הבירוקרטיה אלא לשמור על לב פתוח גם בתוך השגרה השוחקת ולהבין ברגישות ובחוכמה שיש אנשים שראוי להפר עבורם את הסדר הקיים. לקבל על זה אחריות ואולי אפילו לשלם מחיר.
יש כאלה שנולדו למשפחה הנכונה, במקומות הנכונים, שלמדו בבתי הספר הנכונים. הם אפילו לא שמים לב שהדלתות פתוחות בפניהם. הם יודעים שכשידפקו מישהו יענה וזה לא נראה להם יוצא דופן. הם חיים את חייהם מתוך ביטחון ואמון ולכן הם מתהלכים בעולם בנינוחות. איזו תחושה קיומית מדהימה.
וישנם אלה שרגילים להתנגש בדלתות נעולות, בקירות, בסמכות. לא מרגישים שייכים, יודעים שהעתיד לא באמת פתוח בפניהם. איזה מין אנשים גדֵלים במציאות חסומה שכזאת? כאלה שלא מאמינים בעצמם, קוצניים, עם אגרופים שלופים.
איזה חסד גדול מסוגל לעשות אדם שהגיע לעמדת כוח, בייחוד אלה שפילסו את דרכם מלמטה. פִּתחו את ליבכם, הישארו נגישים, הביטו בפני האנשים שדופקים על דלתכם ושאלו את עצמכם אם מוצו כל האפשרויות. אולי יש עוד משהו שניתן לעשות. אולי אפשר למצוא איזה סדק בחומה. אולי לעת הזאת הגעתם למלכות? פִּתחו דלת, תהיו הרב בירדוגו.
