התנהגותו המיידית של הרב משאש היא מופת לכל רבני ישראל. פלוני פונה אליו כדי שיתיר בכוחו הרוחני פעולה מאגית כנגדו. הרב מגיש לו כוס מים כדי להוריד את סף החרדה ולפתוח בשיח אחר, שיח מוסרי-חברתי. הרב משאש אינו מחשיב מאוד פעולות מאגיות, אך הוא גם לא מזלזל בתחושותיו של אותו פלוני. הוא אינו מבטל את דבריו אלא מעתיק אותם משדה אחד לאחר, מהשדה המאגי לשדה האתי ומהאובייקט שעליו הוטלה כביכול הקללה לסובייקט, מטיל הקללה. בהיפוך מחשבתי כזה משיג הרב שתי מטרות. האחת, הוא מרגיע את הפונה. האחרת, הוא מנצל את המקרה להנחיל את תפיסת עולמו המוסרית- חברתית.
זכורני, כי בדור ההורים שלנו, דוברי הארמית, שעליהם נאמר "בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל, וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר" (ישעיה כז, יג), האמינו בלב שלם כי אדם יכול להטיל עֵינָא בִּישָׁא על זולתו. היו גם כמה שהתפרנסו מכך יפה, מי מהטלת קללות ומי מהתרתן. מריבות גדולות התרחשו ברחובות המעופשים של שכונת קטמונים הענייה בנסיבות כאלה. המנהיגים הרוחניים של הקהילה נאלצו להתמודד עם תופעות המסכנות את השלום החברתי ולא פחות מזה את גישת החמלה שהיהדות מטיפה לה ואת הלכידות החברתית שבלעדיה אין תוחלת לעם ישראל. הרב משאש משתייך לאותה קבוצת המנהיגים הרוחניים שראו את טובת הכלל תוך שהם נאבקים בגורמים המסכנים אותו.
ההיפוך שמבצע הרב משאש אינו רק מהלך מניפולטיבי, שנועד להרגיע את פלוני אחוז החרדה. ההיפוך דבק גם ברב עצמו, ולכן הוא משנה את סדר היום שלו ומחליט להקדיש את דרשתו בציבור לעניין זה. בדרשתו הוא פונה לכל מי שעלול לחטוא בהטלת עין הרע על זולתו. הוא מספר להם שחכמים קבעו שהטלת עין הרע פוגעת בסופו של דבר בבעליה. זו דרכו של חינוך, מה שלא מובן מצד התועלת מובן מצד החרדה. יש מי שאינו עובר על החוק מפני שכך צריכה להתנהל חברה, ויש שאינו עובר מפחד האכיפה. רבן יוחנן בן זכאי שאל את תלמידיו: "אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם"? רַבִּי אֱלִיעֶזֶר השיב: "עַיִן טוֹבָה" וְרַבִּי אֶלְעָזָר: "לֵב טוֹב". יהי רצון שנזכה בשניהם.

עֵינָא בִּישָׁא – עין הרע
ממאגיה לאתיקה על פי גישתו של הרב שלום משאש
ד"ר יעקב מעוז, יו"ר הוועד לתחיית הארמית