מבוסס על: יוסף יצחק שלוש, אמת לדוד, תשע"ז, עמ' 102
חבורת תלמידים שבאה לבקר את הרב שלוש אינה מצליחה לשוחח עם הרב העסוק במעשי חסד. הרב מלמד אותם בהזדמנות זו שגם מעשה חסד הוא תורה
ח
בורת תלמידים נכנסה נרגשת אל בית הכנסת. הם הגיעו מן הישיבה שבה למדו וביקשו להיפגש עם הרב דוד שלוש, רבה של נתניה. ובידיהם רשימת שאלות שביקשו לשאול אותו, ואף הכינו חידושי תורה משלהם שרצו להרצות לפניו ושהוא יחווה דעתו עליהם.
לאחר שסיים ללמד את קהל המתפללים ניגש הרב שלוש אל התלמידים ושאלם במאור פנים: "מי אתם? מהיכן באתם? ומה מעשיכם כאן?" התלמידים השיבו לו שבאו לבקרו ולדבר איתו דברי תורה. ואולם הרב עצר אותם ואמר "כעת מתחילה תפילת ערבית. אתם מוזמנים להצטרף."
לאחר התפילה שוב התקבצו התלמידים סביבו, אך הרב שלוש אמר: "אשמח לדבר איתכם, אך ראשית הבה ונקיים מצווה." הלך הרב במרץ רב והחבורה בעקבותיו, וטיפס בזריזות אל הקומה העליונה של בניין רעוע, כשתלמידי הישיבה רצים אחריו ומתנשפים. כשהגיע אל הדלת דפק בעדינות ונכנס פנימה.
בדירה ישב זוג קשישים, והרב שלוש ניגש אליהם, חייך ושאל אם הם צריכים דבר מה ואם נטלו את התרופות היומיות. מן השיחה הבינו התלמידים שהרב מבקרם בכל יום ודואג לצורכיהם. הרב רשם בפנקס כמה דברים שהזוג ביקש ממנו שיטפל בהם, ולאחר כמה דקות נפרד מהם לשלום וירד עם החבורה אל חדר המדרגות.
כעת הקיפו אותו התלמידים וביקשו לפתוח בשיחה שחיכו לה כל כך, אך הרב שלוש אמר: "יש עוד מקום אחד שאני חייב לבקר בו," והחל לרוץ במעלה הרחוב. שוב חזר המעשה על עצמו; הרב נכנס הפעם לביתו של איש נכה וביקש לבדוק אם עניין מסוים שהטריד את האיש כבר טופל.
כשירדו אל הרחוב הרב והחבורה, הביעו התלמידים אכזבה גדולה: "כבוד הרב. השעה כבר מאוחרת ואנו תלויים בתחבורה ציבורית, על כן בצער רב אנו נפרדים. חבל שלא הספקנו לדבר דברי תורה." הרב שלוש השיב להם: "צר לי. אך דעו לכם שגם גמילות חסדים היא תורה."
הסיפור מתאר מפגש בין הרב שלוש לחבורת תלמידים הלומדים בישיבה, ולימוד התורה עומד במרכז עולמם הדתי. הם משתוקקים לשוחח עם הרב שלוש שהיה תלמיד חכם ופוסק חשוב. הרב שלוש לעומת זאת אינו נענה לתלמידים החפצים ברעיונות לימודיים ורוחניים, והוא עוסק בעשייה חברתית. בעיני הרב דוד שלוש, עיקר תפקידו הוא העשייה הקהילתית, ולכן אינו מוכן לשוחח בענייני תורה לפני שיסייע לכל הנזקקים.
בביקור בבתיהם של החולים והקשישים הוא מנחיל לתלמידים את תפיסתו שהתורה אינה מצויה דווקא בבית המדרש אלא גם בעולם המעשה, בגמילות חסדים. כך הוא אומר להם לפני שהוא נפרד מהם: "גם גמילות חסדים היא תורה".
במבט רחב ניתן לראות שהרב מקיים את שלושת הדברים שלפי המשנה (אבות, א, ב) העולם עומד עליהם. הוא מלמד תורה לציבור (על התורה), מוביל את התפילה (על העבודה שבלב) ועושה מעשי חסד (על גמילות חסדים).
מזכירו של הרב דוד שלוש, הרב שמעון ועקנין, סיפר שפעם אחת הייתה בעיה בתשלומי השכר, ועובדי המועצה הדתית לא קיבלו משכורות כמה חודשים.
כששמע על כך הרב שלוש הוא כינס את עובדי המועצה בחדרו, הוציא את פנקס ההמחאות שלו והחל לכתוב המחאות לכל העובדים, וציין שכאשר ישולמו המשכורות ישיבו לו את כספו.
(הרב שלמה מייארה והרב יוסף שלוש, אמת לדוד, פתח תקווה תשע"ז, עמ' 114.)
תלמידי הרב דוד שלוש ביקשו להקל על הרב שהיה עובר מבית לבית לסייע לנזקקים, והציעו לו שיעשו זאת במקומו. אך הוא סירב להצעה ואמר: "זו המצווה שלי".
מאמר מאת הרב שלמה מייארה והרב יוסף שלוש, אמת לדוד, פתח תקווה תשע"ז.