ח

בורת תלמידים נכנסה נרגשת אל בית הכנסת. הם הגיעו מן הישיבה שבה למדו וביקשו להיפגש עם הרב דוד שלוש, רבה של נתניה. ובידיהם רשימת שאלות שביקשו לשאול אותו, ואף הכינו חידושי תורה משלהם שרצו להרצות לפניו ושהוא יחווה דעתו עליהם.
לאחר שסיים ללמד את קהל המתפללים ניגש הרב שלוש אל התלמידים ושאלם במאור פנים: "מי אתם? מהיכן באתם? ומה מעשיכם כאן?" התלמידים השיבו לו שבאו לבקרו ולדבר איתו דברי תורה. ואולם הרב עצר אותם ואמר "כעת מתחילה תפילת ערבית. אתם מוזמנים להצטרף."
לאחר התפילה שוב התקבצו התלמידים סביבו, אך הרב שלוש אמר: "אשמח לדבר איתכם, אך ראשית הבה ונקיים מצווה." הלך הרב במרץ רב והחבורה בעקבותיו, וטיפס בזריזות אל הקומה העליונה של בניין רעוע, כשתלמידי הישיבה רצים אחריו ומתנשפים. כשהגיע אל הדלת דפק בעדינות ונכנס פנימה.
בדירה ישב זוג קשישים, והרב שלוש ניגש אליהם, חייך ושאל אם הם צריכים דבר מה ואם נטלו את התרופות היומיות. מן השיחה הבינו התלמידים שהרב מבקרם בכל יום ודואג לצורכיהם. הרב רשם בפנקס כמה דברים שהזוג ביקש ממנו שיטפל בהם, ולאחר כמה דקות נפרד מהם לשלום וירד עם החבורה אל חדר המדרגות.
כעת הקיפו אותו התלמידים וביקשו לפתוח בשיחה שחיכו לה כל כך, אך הרב שלוש אמר: "יש עוד מקום אחד שאני חייב לבקר בו," והחל לרוץ במעלה הרחוב. שוב חזר המעשה על עצמו; הרב נכנס הפעם לביתו של איש נכה וביקש לבדוק אם עניין מסוים שהטריד את האיש כבר טופל.
כשירדו אל הרחוב הרב והחבורה, הביעו התלמידים אכזבה גדולה: "כבוד הרב. השעה כבר מאוחרת ואנו תלויים בתחבורה ציבורית, על כן בצער רב אנו נפרדים. חבל שלא הספקנו לדבר דברי תורה." הרב שלוש השיב להם: "צר לי. אך דעו לכם שגם גמילות חסדים היא תורה."