מארי יחיא קאפח (1931-1850) היה מגדולי הלוחמים למען חזרתה של יהדות תימן למקורותיה העתיקים. שימש חכם באשי ונקרא בפי תלמידיו "מארי הישיש". הרב יחיא קאפח החזיק בעמדה רציונליסטית, וקרא לחזרה למסורת תימן הרמב"מיסטית. הוא עודד חיפוש אחר כתבי יד עתיקים ובירור הנוסחאות השונות, תוך כדי עיון שכלי בכתובים. בבית מדרשו לימד תלמוד וכן את ספרי המחשבה היסודיים שנכתבו בערבית, כגון "מורה נבוכים" ו"אמונות ודעות". תלמידיו, שכונו "דַּרְדְּעִים", מלשון "דּוֹר דֵּעָה", פעלו נגד אמונות עממיות ומנהגים קבליים. הם נלחמו בלימוד הזוהר ובעיסוק בקבלה – שאותם ראו כאי-רציונליים ומנוגדים לטבעה האמיתי של היהדות. הרב קאפח תמך בתיקונים מודרניים בעיקר בחינוך. הוא הקים בצנעא בית ספר ששילב לימודי חול וקודש, בהנהלת בנו הרב דוד קאפח. רוב החכמים בתימן התנגדו לגישת הדרדעים, ובראשם הרב הראשי, הרב יחיא יצחק הלוי. קבוצה זו כונתה ה"עיקשים", שכן חבריה התעקשו על אמיתוֹת הקבלה והזוהר. מארי קאפח העמיד תלמידים רבים, וביניהם נכדו הרב יוסף קאפח, שהתייתם בילדותו וגדל בבית סבו.