תימן

היישוב היהודי בתימן התרכז בקהילות קטנות, בעיקר באזורים הכפריים. מיעוטם של היהודים ישבו בערים. בתימן לא התרחשו תהליכי מודרניזציה מואצים, והשתמרו בה דפוסים המאפיינים חברה מסורתית. בראש ההנהגה הרוחנית עמד המארי ("מוֹרִי" בהגייה התימנית), שמילא שלל תפקידים דתיים: שוחט, מוהל, מחתן ומגרש, מספיד ומנחם, פוסק הלכה, מלמד תורה ומשכין שלום. בקהילות הקטנות הייתה ערבות הדדית הן בחומר והן ברוח. המרכז הדתי היה בעיר צַנְעָא, שם ישב הרב הראשי ושם פעל בית הדין שאליו פנו בשאלות מסובכות. לצד העיסוק ברבנות על תפקידיה הרבים, הקפידו חכמי יהדות תימן לחיות מיגיע כפיים וממלאכה, בעיקר ממסחר ומצורפות. מסורת תימן הייתה קרובה למסורת ארץ ישראל, וקהילותיה שימרו מנהגים קדומים (למשל: קריאת התרגום הארמי לצד הקריאה בתורה). הרמב"ם נחשב כסמכות העיקרית בענייני הלכה ופסיקה. השפעת רבי סעדיה גאון (רס"ג) על נוסח סידור התפילה הייתה עצומה. ופרשנותו למקרא (שכללה גם את תרגום התנ"ך לערבית) נתקבלה בקרב יהודי תימן. השינון נתפס כקודם להבנה, ולכן כללה שיטת הלימוד שינון בקול ובעל-פה של התורה, על טעמי-המקרא, ושינון של התלמוד ושל כתבי הרמב"ם. בית הכנסת שימש מרכז החיים הדתיים, וכבר מגיל צעיר הורגלו הילדים להקפיד על הגייה נכונה והשתלבו בקריאת התרגום הערבי ואפילו בקריאה בתורה. עיקר הלימוד התקיים סמוך למקום התפילה. מסגרת לימוד דוגמת הישיבה הייתה קיימת רק בצנעא, בבית הכנסת של המהרי"ץ (הרב יחיא צאלח), והייתה מיועדת למבוגרים ולגדולי החכמים בלבד. בתימן הייתה מסורת ארוכה של העתקת כתבי יד עתיקים וספרים שהגיעו מארצות שונות ושימורם.
מסוף המאה ה-16 ניכרה בתימן השפעת הדפוס, ונפוצו בה סידורים בנוסח עדות המזרח וספרי הלכה, ובראשם ה"שולחן ערוך" שכתב הרב יוסף קארו. כמאה שנים אחר כך שילבו חכמים רבים את המסורת התימנית הקדומה עם המגמה החדשה.
במאה ה-18 התנהל ויכוח חריף בין שתי אסכולות: השאמים והבלדים. השאמים (שנקטו בנוסח ספרד וארץ ישראל), בראשות נשיא הקהילה הרב שלום עראקי, ביקשו לכפות את נוסח התפילה של עדות המזרח ואת פִּסְקֵי ה"שולחן ערוך". כחלק ממגמה זו, כתב הרב דוד משרקי פירוש ל"שולחן ערוך" בשם "שתילי זיתים", והיה הראשון שכתב במפורש שיש לִפְסוֹק כדעת ה"שולחן ערוך" ולא כדעת הרמב"ם. מטרתו הייתה להתאים את ההלכה שנהגה בתימן ל"שולחן ערוך", וכך ליצור אחידות במנהגי ישראל. מנגד עמדו הבלדים ("המקומיים"), בראשות הרבנים פנחס עראקי ויהודה צעדי, שייחסו חשיבות רבה למנהג הקדום והתנגדו לשינוי המנהגים, שהרי ממילא אין הלכה אחידה בעם ישראל.

עם הבלדים נמנה גם המהרי"ץ (הרב יחיא צלאח) שהבין כי לא ניתן להשיב את הגלגל לאחור, וכי חלק מן המנהגים הספרדיים כבר התקבלו. על כן תמך בשילוב המסורת התימנית הקדומה עם קליטה מבוקרת של מנהגים והלכות שפשטו בציבור אך לא סתרו את מסורת תימן.
לפיוט היה תפקיד מרכזי בתימן. שירת תימן הושפעה מן הפיוט הארץ-ישראלי הקדום, מן הפיוט הבבלי, ובמיוחד משירת ספרד, ובהשפעתה נוצרה גם שירת חול. לשירה הדתית היה תפקיד רוחני וחינוכי. את שירי המשוררים השונים קיבצו ב"דִיוָואן", אוסף פיוטים קאנוני של יהודי תימן. בעקבות רדיפות וגזירות קשות, השירה שזורה במוטיב הגלות והגאולה וכוללת ערגה לציון. המשורר הלאומי של יהדות תימן היה רבי שלום שַׁבָּזִי, שהיה בעל עוצמה ספרותית כבירה וביטא נאמנה את הכיסופים העזים לגאולה. שירתו נפוצה בכל רחבי תימן וחיזקה את אמונתם של היהודים באלוהים ובגאולה ההולכת וקרבה. היהודים בתימן חיו בתודעה משיחית מימי הרמב"ם, כפי שעולה מאיגרותיו, ועד לעידן המודרני. בתקופת שַׁבְּתַי צבי נסחפו רבים אחריו, והחלה תסיסה שהשלטונות תפסו כמרד ולכן גררה עונשים כבדים, ובכלל זה גירוש מַוְזַע בשנת 1679 לאזור מדברי לוהט שגרם למותם של רוב המגורשים. כאמור, גם הכמיהה לציון הייתה עמוקה, והעלייה לארץ החלה בסוף המאה ה-19. העלייה הראשונה בשנת תרמ"ב (1882) ידועה בכינויה "אֶעֱלֶה בתמ"ר".

קראו עוד » קראו פחות «
סינון
איפוס סינון
אדם גדול ונער קטן
מי היה המורי התימני שהסכים ללמד נער בר מצווה לקרוא בתורה? סיפור על אדם גדול הקשוב לצרכיו של נער קטן, ועל ההבנה שהמסורת עוברת מדור לדור באמצעות מעשים
איך לזכור לפי הרמב"ם
הרב יוסף קאפח מבקש להמחיש לשואל כי הוא מחסידיו של הרמב"ם ואינו נוהג במנהגי האזכרות לנפטרים
גיבורה במעשים
הרבנית קאפח עסוקה בחסד ובצדקה בעוד בעלה לומד על חסד וצדקה, והשניים משלימים זה את זה
דרך ארץ
הרב קלזאן מבקש מבאי בית הכנסת לנהוג בדרכו של הרמב"ם שהקדים את הדרכותיו בענייני דרך ארץ לדינים והלכות
דרשה בלי דרישה
Podcast icon
כשאנו נתקלים בבעיה שאין רואים לה פתרון, לעתים ניתן לעקוף אותה ואין צורך להתמודד איתה ישירות. אל הרב יוסף קאפח הגיע נער בר מצווה המתקשה בדיבור, ואף על פי כן לתדהמת כולם, דרשת בר המצווה שלו רהוטה ושוטפת
היחס למיוחסים
מוֹרִי אהרון אל עראקי מתקבל בברכה בקהילה חדשה, אך הכול מסרבים להשיא את בנותיהם לבנו. כיצד יפעל לנוכח הדחייה? ומה יחסו לספרי יוחסין?
היכן האוצרות?
Podcast icon
מורי יחיא קאפח מעדיף את אוצרות הרוח על פני בתי החומר
היכרות מעמיקה
הרב קאפח סבור שכמי שהקדיש את חייו ללימוד תורתו של הרמב"ם, הוא מכיר אותו אף טוב יותר מרבי אברהם, בנו של הרמב"ם
הכוח לסלוח
Podcast icon
פעמים רבות אנו דורשים מאחרים יותר ממה שאנחנו מצפים מעצמנו. מוֹרי רצון מנג'מי מבקש להעמיד מראה אל מול פנינו, ולכוון אותנו להקל במעט על חברינו
הכל תלוי בקול
הרב יחיא קאפח מלמד את נכדו שהקריאה בקול מסייעת בהפנמת הדברים
הסוד של לימוד בזמנו
תלמיד מבקש ללמוד את תורת הסוד ("קבלה"), אך המורה חש שהלימוד הזה אינו מתאים לנפשו של התלמיד בשלב זה של חייו. על מורה שיודע את נפש תלמידו
העבדות שברבנות
התשובה של מארי יוסף קאפח מציגה נקודת מבט אחרת על תפקיד הרבנות ועל תפקידי הנהגה בכלל
השמש
ראש הישיבה, הרב שלום שרעבי, חוזר לתפקיד השמש לרגע. על החשיבות שבסגירת הספר ובהפסקת הלימוד לטובת עזרה לזולת
להבין באמת
הרב קאפח מעדיף פירוש פשוט העולה מכתבי היד על פני פלפול מורכב ומתחכם
להעלים עין
חכמי צנעא שבתימן מעדיפים באחד המקרים להעלים עין ולא להעיר
מי בראש?
הרב גדליה חיון מוכן לוותר על ראשות הישיבה לטובת בחור, עולה חדש מתימן, שהתגלה כעילוי
מקפיד על כלה כחמורה
מָארִי סלימאן אלקארה מבקש לסייע בכל כוחו לאישה ענייה שמחתנת את בתה, ועל כן הוא נוטה להקל בדיני השחיטה. לשיטתו, הוא בעצם מחמיר גדול במצוות עזרה לאלמנה
תפסת מרובה?
הנער יחיא קאפח מנסה להרויח מעט יותר לפרנסת המשפחה, אך סבו ר' סאלם קאפח, מלמדו לשים גבול לעבודה ולרווחים ממנה