איור: מנחם הלברשטט
אחרי רבים להתיר

הרב מניני ביתאן מוצא דרך מחוכמת להתיר אכילת עוף שאחרים הטילו ספק בכשרותו

א

ישה אחת בעיר זרזיס שבתוניסיה ביקשה לשחוט עוף ולבשלו למשפחתה. המצב הכלכלי בתוניסיה באותן השנים היה קשה, ולא בכל יום זכתה המשפחה שבשר יעלה על שולחנה. לקחה האישה את העוף אל השוחט, אך לאחר השחיטה התעורר בלב השוחט ספק ביחס לכשרותו. הצטערה האישה מאוד על ההפסד הצפוי לה, ובצר לה פנתה אל הרב מניני ביתאן בתקווה שיושיע אותה ויתיר את אכילת העוף. בחן הרב מניני את העוף ופסק שהוא כשר.
אך בליבה של האשה המשיך לכרסם הספק, והיא החליטה להתייעץ עם רב נוסף, שאסר על אכילת העוף.
האישה המבולבלת פנתה לרב שלישי כדי לשאול בעצתו, וגם הוא אסר על אכילת העוף.
בצר לה שבה האישה אל הרב מניני וסיפרה לו על קורותיה. שאל אותה הרב מניני: "מפני מה אסר הרב הראשון על אכילת העוף?" ענתה האישה: "בגלל חשש לטרֵפה ברגל הימנית." "ומפני מה אסר הרב השני על אכילת העוף?" "מפני חשש לטרפה ברגל השמאלית." חייך הרב מניני ואמר: "עתה אני בטוח בפסיקתי, וברור כשמש שאפשר לאכול את התרנגול."
תמהה האישה על דבריו: "והרי שני הרבנים האחרים אסרו על אכילת העוף?!"
חייך הרב מניני והשיב: "הרב הראשון פסק שיש חשש ברגל ימין, ומשמע שהוא מסכים איתי שאין חשש ברגל שמאל. הרב השני סבר שיש חשש ברגל שמאל, ומשמע שהוא מסכים איתו שאין חשש ברגל ימין. אם כן, על כל רגל ישנם שני מתירים ורק אחד אוסר, והתורה אמרה 'אחרי רבים להטות'."

מקור הסיפור

מעובד מתוך הספר רבי מניני, עמ' 107-106, נכתב ונערך ע"י מרדכי חדד ז"ל, ולהבדיל בה"ח הרב רפאל כהן שליט"א רב הקהילה הטונסאית צפת וג'רבה, ע"י "יתד התשובה", צפת, תשמ"ז (1987).

על הסיפור

האם יש לפסוק על פי הרוב? במסורת היהודית המקדשת את "אחרי רבים להטות" קשה להשיב בשלילה על שאלה זו. אף הרב מניני ביתאן מקבל עיקרון זה, אך כאשר עומדת בפניו אשה שתאבד את סעודת משפחתה בימי מצוקה, הוא סבור שיש לנהוג אחרת; הפסד ממון הוא שיקול הלכתי כבד משקל, וככל הנראה עליו הסתמך הרב מניני כדי להתיר באכילה את העוף ששני רבנים אחרים סברו שאסור לאוכלו. אך הרב מניני לא הסתפק רק בטיעון ההלכתי, אלא טרח גם ליישב את דעתה של האשה המודאגת מאכילה אסורה. באמצעות שנינות והומור הוא משכנע את האישה שגם במקרה כזה הפסיקה היא כדעת הרבים.

קראו עוד » קראו פחות «
מרחיב דעת
כח דהיתרא

חכמי המזרח הספרדים נטו להקל בהלכה על פי רוב. הדבר נובע מאופי הלימוד ודרך הפסיקה, ומן הרצון לקבוע הלכה שכל בני הקהילה יוכלו לקיימה. דוגמאות לגישה מְקִלה בהלכה שבה מחזיקים רבני המזרח, ראו בסיפורים הבאים: יש לך עיפרון, שלום בית. הסיפור לא לשיימינג הוא דוגמה לכך שהרב הוא שנדרש בפרהסיה לנהוג כדעת המקילים.

קראו עוד » קראו פחות «
מתיר אסורים

הרב עובדיה יוסף נודע בפסקיו המקילים ובקריאתו להקל ולא להחמיר. פעם אמר בשעת גילוי לב שאף כינוי הגנאי שהצמידו לו – "מתיר אסורים", כלומר זה המתיר את האסור על פי התורה, אינו מְרַפה את ידיו אלא מחזק אותו בדרכו שהיא "כוח דהיתרא עדיף".

קראו עוד » קראו פחות «