הרב מרדכי אליהו נותן דוגמה אישית, ובכך פותר מתיחוּת שנוצרה בבית הכנסת
כ
מו בכל שנה, ההתרגשות בבית הכנסת בשבת פרשת יתרו, שבה נקרא סיפור מתן תורה, הייתה גדולה. בבית הכנסת של הראשון לציון הרב מרדכי אליהו נהגו להעלות אותו לתורה בכל שנה לעלייה החשובה של "עשרת הדברות".
אך במהלך התפילה ניגש הגבאי אל הרב מרדכי אליהו בדאגה: "שלושה אנשים פנו אליי בבקשה לעלות לתורה בעליית 'מפטיר', משום שיש להם אזכרה לקרוב משפחה שנפטר. מה אעשה?"
הרב אליהו השיב בנחת "יהיה בסדר, אל תדאג."
רגע לפני שהחלה הקריאה בתורה ניגש שוב הגבאי אל הרב אליהו ושאל אותו כיצד לנהוג, ושוב הרגיע אותו הרב. המצב החמיר כאשר במהלך הקריאה ניגשו שלושת המבקשים אל הגבאי כדי לוודא שהם יעלו לתורה בעלייה הנכספת, והגבאי אובד העצות לא ידע מה לעשות.
אך במהרה נפתרה הבעיה. רגע לפני שהגבאי העלה את הרב מרדכי אליהו לקריאת "עשרת הדברות", קפץ הרב אליהו ממקומו והזמין את הגבאי עצמו לעלות לעלייה החשובה. למשמע הרחש שעבר בקהל קם הרב מרדכי אליהו והכריז בקול גדול "יעלה בכבוד הגבאי הנאמן, נעים זמירות ישראל." הרב התיישב על מקומו, והגבאי נאלץ לעלות לתורה בעליית "עשרת הדברות" במקום הרב.
לאחר מכן, כשהגיעה עליית "מפטיר" קם הרב אליהו מכיסאו ושאל: "יש כאן שלושה אנשים החפצים לעלות לתורה בעליית 'מפטיר'. האם מישהו מהם מוכן לכבד את חברו בעלייה?" מובן שכל השלושה נענו לקריאתו של הרב, וכך נפתרה הבעיה.
בית הכנסת הוא מוקד החיים הדתיים, ובו חוגגים המתפללים יחד את שמחותיהם ומתאבלים יחד על מתיהם. בהתאם לכך, בבית הכנסת נוצרים גם מתחים רבים בין המתפללים. כך למשל, המנהג לציין בבית הכנסת את מותם של קרובי משפחה באמצעות עלייה לתורה בשבת שלפני תאריך הפטריה עלול לגרום למתח כאשר ישנם כמה מתפללים המציינים באותה שבת אירועים שונים.
כאשר נתקל הרב אליהו במקרה כזה, הוא מבין שהדרך לפתור את הבעיה היא להביא את המתפללים לוותר איש לרעהו. אך דרכו של הרב אליהו מיוחדת: הוא אינו יוצא בנאום חוצב להבות בפני הקהל, ואף אינו קורא את המתפללים לשיחה, אלא מוותר בעצמו על העלייה המיוחדת שלו. באמצעות הדוגמה האישית מונֵעַ הרב אליהו מריבה, ומלמד את את המתפללים פרק בהלכות דרך ארץ.
יוסי יפה היה המג"ד הראשון של גדוד 66 ועמד בראשו במלחמות ששת הימים, ההתשה ויום הכיפורים. הוא היה מנהיג כריזמטי ודמות נערצת על פקודיו, והניח את היסודות ליחידות הלוחמה נגד טנקים בצה"ל.
חבריו לנשק הקימו אנדרטה לזכרו – "סלע יוסי" (באזור ניצנה). על הסלע נכתב:
"מעולם לא אמר אחריי,
פשוט קם והלך וכולם אחריו.
מחנך, מפקד, אוהב את הארץ עד כלות."
