כ

ך סיפר הרב אברהם אפומאדו לרב אליהו הכהן האיתמרי:
"לפני שנים רבות היה בעיר בורסה שבתורכיה זקן מופלג שבמשך שנים רבות שימש בעל קורא. בכל שבת, כשהיה קורא בתורה לפני הקהל, היה מלווה את קריאתו בתנועות ידיים דרמטיות להמחשת הסיפור. למשל, כשקרא על השלכת יוסף אל הבור, הביעו ידיו בכי ושבר, וכשקרא על משה שהכה בסלע – המחיש זאת בידיו.
בשבת אחת התארח בבית הכנסת רב חשוב שמנהגו של הקורא הזקן לא מצא חן בעיניו. 'קריאה בתורה אינה תיאטרון, ויש לנהוג בה בנחת ובמתינות. נפנופי ידיים כאלה אינם מכבודה של התורה.' לא הועילו טענותיו של הקורא שהמחשת סיפורי התורה מרתקת את הקהל ומקרבת אותו אל התורה, והוא קיבל עליו את הדין.
במוצאי שבת חלם אותו הרב חלום, ובו נאמר לו: 'מצווה אחת הייתה לאותו איש אחד, שבה היה מכבד את היושב במרומים ומשמחו, ואותה מנעת ממנו.'
עם שחר השכים הרב לפתחו של שליח ציבור וביקש את סליחתו: "מבקש ממך בכל לשון של בקשה שתשוב לקרוא בתורה כמנהגך הראשון."