מ
יד לאחר ההכרזה על הקמת המדינה, כשפלישת מדינות ערב עמדה בפתח, הכריזה הרבנות הראשית שמִצווה להשתתף בעבודות להקמת הביצורים בירושלים, ואפילו בשבת. בעקבות ההכרזה, יצאו שומרי שבת רבים והצטרפו לחפירת השוחות והכנת הביצורים.
באותו ליל שבת יצא מפקד ההגנה בירושלים, דוד שאלתיאל, לסייר לאורך קווי הביצורים. בשעת לילה מאוחרת, הוא ראה יהודי קשיש שעובד במרץ רב בחפירת שוחה. כשהתקרב אליו ראה שהחופר הוא לא אחר מאשר הראשון לציון, הרב הראשי בן ציון חי עוזיאל, בכבודו ובעצמו.
שאלתיאל הופתע ונבוך: "כבוד הרב הראשי חושב שלא נוכל לבצר את ירושלים בלעדיו? ברוך השם יש הרבה שיעשו את העבודה."
אך הרב עוזיאל התעקש להמשיך במלאכה והסביר: "ראשית – אני רוצה לשמש דוגמה אישית, כדי שהכול יבינו שאין כאן רק היתר בדיעבד אלא מצווה – בכך מתקדשת השבת. שנית – כל כף אדמה שנחפרת מחישה את הגאולה, ובכך רוצה אני להשתתף."
רבה הראשי של המדינה הצעירה, הרב בן ציון חי עוזיאל, אינו מסתפק בהכרזה שיש לחפור שוחות ביום השבת. על אף גילו המבוגר (היה קרוב לגיל שבעים), הוא יוצא בעצמו לחפור.
בכך הוא מלמד אותנו פרק בהלכות הנהגה. את מה שהמנהיג דורש מאחרים עליו לעשות קודם כל בעצמו, ורק אז הוא יכול לשמש דמות לחיקוי ולהוביל אחרים בעקבותיו. הדבר נכון שבעתיים ביחס לפעולות אסורות בשבת שיש לעשותן בגלל סיבות מיוחדות כגון פיקוח נפש. הרמב"ם פסק בהלכותיו: "שעושים דברים האלו… על ידי גדולי ישראל וחכמיהם" (רמב"ם, שבת, פרק ב הלכה ג),, ובעקבותיו צועד הרב עוזיאל.
השיחה בין מפקד ההגנה בירושלים לרב הראשי נוגעת בשאלה עמוקה, וחושפת שתי תפיסות שונות ביחס להקמת המדינה: נקודת המבט של דוד שאלתיאל ביחס להקמת המדינה היא פרקטית-ביטחונית: הוא עובר בין הביצורים כחלק מההכנות למלחמה, ומבחינתו אין משמעות לשאלה מי חופר את השוחות. מסיבה זו הוא חס על כבודו של הרב ומציע שאחרים יחפרו את השוחות במקומו. הרב עוזיאל לעומת זאת מתבונן במצב מנקודת מבט דתית. הוא רואה בהקמת המדינה את תחילתה של הגאולה, ועל כן אינו מוכן לוותר על חפירת השוחות בעצמו.
הרב עוזיאל היה שותף פעיל ומרכזי בתנועה הציונית, והתבלט כאחד מגדולי הרבנים שפעלו לשיתוף מעגלים רחבים של העם במפעלי התנועה. לצורך כך הוא נאם בהזדמנויות רבות, ואף כתב על כך שההתעוררות הציונית היא חלק מתהליך הגאולה.
למחרת הכתרתו כראשון לציון הודה בנאום למברכיו ודיבר על הזדהותו עם ערכי התורה והעבודה: "אני מתקנא בכם. הייתי רוצה, ולו ליום אחד בלבד, לפשוט את המצנפת והגלימה, ללבוש בגדי עבודה, לקחת מעדר ולעבוד בזיעת אפי."(יעקב הדני, הראשון לציון, הרב בן ציון מאיר חי עזיאל, אחרון לחכמים באשי, וראשון הראשונים לציון במדינת ישראל, עמ' 53)
הרב עוזיאל כתב ביומנו (15.6.1948): "עניתי בשלילה להזמנת הקונגרס היהודי העולמי שיתקיים בציריך ב-27 דנא [הזה], לפי שלא מצאתי לי היתר לעזוב את ארץ ישראל בימים אלה שחובת כולנו היא לקיים בעצמנו 'עִמוֹ אָנֹכִי בְצָרָה'."(יעקב הדני, הראשון לציון, הרב בן ציון מאיר חי עזיאל, אחרון לחכמים באשי, וראשון הראשונים לציון במדינת ישראל, עמ' 53).
