כ

שהגיע האר"י לצפת כבר ישב שם הרב אברהם גלאנטי, שהיה צדיק ומקובל, ונהג להתענות במשך ימים רבים. מרוב צניעותו לא סיפר הרב גלאנטי לאיש על תעניותיו, וקיבל על עצמו את התעניות בסתר.
באחד הימים הזמין האר"י את תלמידיו לסעודה בעין עיטם הסמוכה לצפת, וביקש להזמין גם את הרב גלאנטי. השליח ששלח האר"י הגיע אל הרב גלאנטי בדיוק כאשר עמד לקבל עליו תענית בתפילת המנחה, ומייד ביקש ממנו בשם האר"י שלא יקבל עליו את התענית. כעס הרב גלאנטי על גילוי סודו, אך בו בזמן הסתקרן וביקש לתהות על קנקנו של האר"י שגילה את סודו.
למחרת היום, כאשר הגיע הרב גלאנטי אל סעודתו של האר"י, ראה שולחן עמוס בכל טוב, שבראשו יושב האר"י ומלמד מתורת הסוד. דברי האר"י היו נפלאים ועמוקים, אך הרב גלאנטי מצא שמקור אחר סותר אותם, ומייד הפסיק את דברי האר"י והקשה על דבריו. השיב לו האר"י: "אכן כך נראה במבט ראשון. אך אם תעיין היטב במקור שממנו הקשית, תראה שאין קושי," ומייד הסביר את הדברים כך שהתיישבו על ליבו של רבי אברהם. המשיך האר"י ללמד, ושוב הקשה עליו הרב גלאנטי ממקום אחר, ושוב חזר האר"י והסביר את הדברים בצורה מדהימה, ללא שום קושי. כך המשיך השיעור כאשר הרב גלאנטי מקשה והאר"י מתרץ, ולאט לאט כבש את ליבו של רבי אברהם. כשהסתיים השיעור אמר לעצמו הרב גלאנטי "מצאתי לי רב!"
כשישבו התלמידים לאכול ניגש הרב גלאנטי אל האר"י וביקש ממנו תיקון לנפשו. השיב לו האר"י: "תיקון נפשך הוא לאכול בכל יום בשר ולשתות יין." הרב גלאנטי המורגל בתעניות נדהם: "האכילה מתקנת נפשו של אדם?! כבהמה נדמינו?!"
אז השיב לו האר"י: "דווקא על ידי אכילה ושתייה! בהנאה מן העולם הזה אנו מעלים ממנו ניצוצות."