אנשים נוטים להיות מנומסים ונחמדים במרחב הציבורי. לעיתים קל יותר לאנשים להתנהג באופן חיובי עם אנשים זרים, רחוקים מהם, מאשר עם הקרובים אליהם. בביתו לעומת זאת, האדם חש חש משוחרר יותר להביע את רגשותיו, ולעתים אף לצעוק ולומר מילים קשות מתוך כעס.
יתר על כן, אנו נוטים לעיתים קרובות להעדיף את עשיית החסד עם זרים ורחוקים על פני המאמץ במגע היומיומי עם הקרובים לנו. למפגש עם הזר והרחוק מתלווה תחושה של הירואיות המעניקה סיפוק רב, וזאת בניגוד למפגש הקבוע עם בני הבית, הנוטה להיצבע בגוונים אפורים.
כנגד נטיות אלו מלמדנו הרב חיים ויטאל שהאופן שבו אדם נוהג בביתו עם בני משפחתו הוא הוא המבחן האמיתי לאישיותו ולמידת החסד הטבועה בו, ולא האופן שבו הוא נוהג במרחב הציבורי.