הרב בן ציון אבא שאול נשאל שאלה הלכתית פשוטה: האם צריך להכריז על שטר כסף שנמצא. הרב אבא שאול נוהג לפנים משורת הדין: הוא מורה למוצא להכריז על המציאה, ומפצה אותו מכיסו
פ
ניו של תלמיד הישיבה זרחו משמחה כשמצא בפינת בית המדרש בישיבת "פורת יוסף" שטר כסף. זמן קצר קודם לכן למד בישיבה את פרק "אלו מציאות" שבו דיני השבת אבֵדה, וידע שאינו חייב להכריז על מציאת השטר, שכן אין בו סימנים שבאמצעותם יוכל המאבד לזהות אותו.
אף על פי כן, ניגש התלמיד אל ראש הישיבה, הרב בן ציון אבא שאול, כדי לוודא שאכן יכול הוא ליטול את השטר לעצמו: "כבוד הרב, מה עליי לעשות? האם עליי להכריז שמצאתי אבֵדה, או שאני יכול לקחת את השטר לעצמי?"
כפי שציפה התלמיד, פסק הרב שאין כל חובה להכריז על המציאה, והתלמיד פנה לדרכו שמח וטוב לב, אך הוא לא הספיק להגיע אל דלת בית המדרש, והרב אבא שאול קרא לו. למרבה ההפתעה, שלף הרב מכיסו שטר כסף ואמר: "ודאי מצטער המאבד מאוד; קח לך את השטר הזה במתנה, והכרז על המציאה שמצאת."
שמח התלמיד, ושמח גם המאבד שקיבל את כספו בחזרה בזכות הרב אבא שאול.
הרב בן ציון אבא שאול נשאל שאלה טריוויאלית למדי, והשיב עליה תחילה על פי שורת הדין: על השטר אין סימנים, ועל כן אין חובה להשיבו. אך לאחר כמה רגעים החליט הרב שאין לפסוק רק על פי שורת הדין; הוא חשב על כך שאחד מתלמידיו שאיבד את השטר ודאי מצטער מאוד על אובדנו, ועל כן החליט שבמקרה זה ראוי לפסוק לפנים משורת הדין ולהכריז על השטר.
אך המחשבה הנוספת הביאה את הרב אבא שאול לשים לב לא רק למצבו של המאבד, אלא גם לזה של המוצא; הלוא על פי הדין הכסף שייך למוצא, ובפסיקתו לפנים משורת הדין הוא גורם לו להפסיד. כדי לפתור בעיה זו, שלח הרב אבא שאול את ידו לכיסו הפרטי, ופיצה את המוצא על ההפסד שנגרם לו.
בכך מגלה הרב אבא שאול אמפתיה לכל הצדדים בסיפור, למאבד ולמוצא גם יחד. הוא מלמד שלרב הפוסק ראוי לעיתים לפעול גם לפנים משורת הדין, אך בכל פסיקה כזו הוא צריך לקבל אחריות גם להשלכות של פסיקתו.
מסיפור אחר אנו למדים שלא אחת חזר הרב בן ציון אבא שאול מפסיקתו ואף שלח יד לכיסו. לא רק בסיפורנו, אלא גם גם כאשר נשאל על כשרות עוף (בסיפור המענה הכפול) פסק תחילה לפי שורת הדין, אך לאחר שהביא בחשבון את מצבם הכלכלי של השואלים קיבל אחריות על פסיקתו וסייע לשואלים. הרב אבא שאול סבור שתפקידו של הרב אינו פסיקת הלכה גרידא אלא עליו גם לחשוב על המשמעות הרחבה של פסיקתו, ולעיתים אף לתת מכספו כדי לסייע לשואלים.
נסים ליאון, "'הגדול הספרדי' של חברת הלומדים החרדית: הרב בן ציון אבא שאול", בתוך: בנימין בראון ונסים ליאון, הגדולים, אישים שעיצבו את פני היהדות החרדית בישראל, ירושלים תשעז, עמ' 779-766.
