כ

שנתמנה הרב אליהו אברג'ל לרבה של שכונת בקעה בירושלים, הוא היה מלא חששות מתפקידו כרב בשכונה שבה מתגוררים אנשים רבים שאינם שומרי תורה ומצוות. בצר לו הוא פנה אל הרב יוסף משאש רבה של חיפה, וביקש להתייעץ איתו. לאחר שסיפר הרב אברג'ל לרב משאש את אשר על ליבו, השיב לו הרב משאש בסיפור על עצמו.
כשעברתי ממקנס שבמרוקו לתלמסאן שבאלג'יריה, פגשתי מציאות שלא הכרתי – רבים מבני הקהילה שמרו מצוות באופן חלקי. בשבת הראשונה התארחתי בבית משפחה שומרת כשרות, ובמהלכה הגיע לבקר אותי נשיא הקהילה. המשפחה המארחת הזהירה אותי שהנשיא אינו שומר שבת וכשרות, ועל כן כדאי לי להתחמק מלהתארח אצלו.
מה רבה הייתה הפתעתם של מארחיי כאשר בסיום ביקורו של נשיא הקהילה ביקשתי ממנו לארח אותי בביתו בשבת הבאה. הנשיא נענה ברצון, אך כשהלך לדרכו תמהו המארחים תמיהה גדולה – כיצד יתארח כבוד הרב בביתו של אוכל נבלות וטרפות? אני הרגעתי אותם ואמרתי להם – המתינו וראו.
ואכן, במהלך אותו השבוע טרח נשיא הקהילה להכשיר את ביתו ולקנות מוצרים כשרים כדי לארח כראוי את רב הקהילה. יתר על כן, לא רק כשרות החל הנשיא לשמור, אלא אף הקפיד לפקוד את בית הכנסת כל שבת.
הרב משאש סיים את סיפורו ואמר לרב אברג'ל: "תפקידך כרב קהילה הוא דווקא לקרב את הרחוקים ולא את הקרובים."