הפייטן רבי אשר מזרחי נאלץ לשיר בחתונה מוסלמית בתוניסיה בליל תשעה באב, והחליט לשיר קינות וקטעים מתוך מגילת איכה. על מנגינת האהבה המסתתרת במגילת איכה
ר
בי אשר מזרחי, אחד מגדולי הזמרים בתוניסיה, עמד בפני בעיה חמורה: הוא הוזמן לשיר בחתונתה של בתו של שר חשוב בממשלת תוניסיה, אולם החתונה נקבעה לתשעה באב, היום שבו צמים היהודים ומתאבלים על חורבן בית המקדש. רבי אשר מזרחי ידע שלא יוכל לסרב לשר החשוב. אך כיצד ישיר בחתונה בליל תשעה באב?
בצר לו פנה רבי אשר מזרחי בליל תשעה באב אל אוהל החתונה המפואר שהוקם במיוחד לאירוע, בידו האחת אחז כינור ובידו השנייה ספר קינות.
החתונה הייתה שמחה ביותר, בכל פעם עלו זמר או זמרת להנעים את הערב. כשהגיע תורו לנגן התיישב על הכיסא, הניח את הכינור על כתפו ואת ספר הקינות לפניו והחל לשיר בקולו המיוחד את קינות "אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם".
בתחילה שר בקול מהוסס, אולם מרגע לרגע גבר ביטחונו והוא שר בקול נוגה מקינות החורבן. אף שהמשתתפים בחתונה לא הבינו את המילים, שהיו בעברית, נגעו לליבם הפיוטים ממגילת איכה, ומפניהם זלגו דמעות של התרגשות.
כשסיים לשיר זכה למחיאות כפיים סוערות והמשתתפים ביקשו שישיר עוד ועוד קינות.
הפייטן רבי אשר מזרחי קרוע בין מחויבותו לשיר בחתונה של אחד משרי תוניסיה לבין האבלות על חורבן בית המקדש. לבסוף הוא מחליט לשיר את הקינות ומגילת איכה בחתונה.
באופן מפתיע, הקהל המוסלמי שאינו מבין את שפת הקינות מתמוגג משירתו המרגשת של הזמר היהודי, ומתרגש משירי האבל שהוא שר. אך כיצד ייתכן שמנגינות נוגות ושירי אבל נשמעים הולמים כך כך חתונה?
נראה שהסיפור חושף שמתוך מגילת איכה וקינות החורבן מבצבצת אהבה גדולה בין האל לעם ישראל העוברת דרך המילים העצובות והמנגינות הנוגות. מגילת איכה מלאה בצער ואכזבה על השבר והחורבן אך גם בציפייה לנחמה ולחידוש הקשר בין האל לעַמו. פער זה מתבטא במילה "איכה?" הפותחת את המגילה; המשורר עומד משתומם אל מול הפער בין המציאות השבורה לבין עומק הקשר בין העם לאלוהיו, שבו הוא עדיין מאמין. הקהל המוסלמי בחתונה, אף שלא הבין את מילות המגילה, חש היטב את הגעגוע והכמיהה האצורים בקינה ובמגנינותיה. דווקא חוסר ההיכרות עם העברית מאפשר לאורחי החתונה לשמוע את האהבה הקמאית החבויה בפסוקי המגילה.
רבי אשר מזרחי היה מוזיקאי, מלחין, משורר ופייטן. הוא חיבר מאות פיוטים וכן שירים בערבית ובלאדינו. פיוטיו הפכו לנכסי צאן וברזל בעם ישראל ורבים מהם מושרים בשבת ובחג, כדוגמת: "חביבי", "נגילה הללויה" ו"למולדת שובי רוני".
איציק אשל שר את הפיוט "חביבי": איציק אשל – חביבי | Itzik Eshel איציק אשל – הערוץ הרישמי
רבי אשר מזרחי היה מוזיקאי, מלחין, משורר ופייטן. הוא חיבר מאות פיוטים וכן שירים בערבית ובלאדינו. פיוטיו הפכו לנכסי צאן וברזל בעם ישראל ורבים מהם מושרים בשבת ובחג, כדוגמת: "חביבי", "נגילה הללויה" ו"למולדת שובי רוני".
איציק אשל שר את הפיוט "חביבי": איציק אשל – חביבי | Itzik Eshel איציק אשל – הערוץ הרישמי
היכולת לראות בשיא החורבן את ניצוצות הגאולה מיוחסת בתלמוד לרבי עקיבא. פעם הוא טייל עם חכמים והם ראו שועל יוצא מחורבות המקום הקדוש ביותר בבית המקדש – קודש הקודשים. כאשר ראו זאת שאר החכמים הם געו בבכי גדול, על שראו את נבואות החורבן מתמששות. רבי עקיבא, לעומת זאת, צחק והסביר זאת בכך שבהתגשמות נבואות החורבן במלואן הוא רואה גם את התגשמות נבואות הנחמה.
בקרב המקובלים התפתחה גישה הרואה במגילת איכה שירת גאולה. כך למשל חכם יוסף חיים, הבן איש חי, ראה בפסוקי המגילה תיאורים של גאולה עתידית ואף קרא לפירושו למגילה בשם האופטימי נחמת ציון.
למשל, את הפסוק הפותח "אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם" (איכה א, א) פירש כנבואת גאולה, שירושלים תהיה חזקה ועצמאית מבחינה כלכלית ולא תזדקק לסיוע מערים אחרות.
