הרב עדס מגלה רגישות רבה לרווחתו ולכבודו של אורחו
א
ל ביתו של הרב יעקב עדס, שהיה ראש ישיבת פורת יוסף וחבר בית הדין הגדול שבירושלים, הגיע בשעת בוקר מוקדמת אורח. הימים היו ימי העליות הגדולות מארצות האסלאם, והאורח סיפר לרב עדס שקודם שעלה לארץ שימש כדיין באחת מקהילות המזרח, ועתה הוא מבקש להתמנות לדיין בארץ, ולשם כך בא לירושלים לבקש ממנו המלצה.
הרב עדס שאל את אורחו למקום מגוריו, והלה סיפר לו שהוא מתגורר בצפת, ויצא מביתו מבעוד לילה. אמר לו הרב עדס: "איני יכול לבחון אותך כרגע."
נבהל האורח ושאל "מדוע?" והרב עדס השיב לו: "ודאי לא אכלת דבר מאז שיצאת לדרך הארוכה. איני מסכים לבחון אותך במצב זה."
הזמין הרב עדס את האורח לאכול, ובזמן שאכל שוחחו השניים בדברי התורה ובפסיקת הלכה. במהלך השיחה התגלה האורח כתלמיד חכם משכמו ומעלה, הבקיא בכל נבכי ההלכה.
כשסיים הרב את סעודתו שאל האורח: "האם תוכל לבחון אותי כעת?" אך הרב עדס השיב "כבר בחנתי, ואתה מלא כרימון. אכתוב לך המלצה לוועדת המינויים, ובמהרה תוכל להשלים את ההליכים הפורמליים."
שמח האורח, הודה לרב עדס ופנה לצאת מביתו. אך הרב עדס עצר בעדו ואמר: "אינך יכול להופיע בפני הוועדה בבגדיך הבלויים. קח את מעילי, וכך יתייחסו אליך בכבוד הראוי."
בחינתו של רב גדול, שכבר שימש כדיין בקהילתו בגולה, אינה סיטואציה פשוטה, אך הרב יעקב עדס שהיה מגדולי חכמי ירושלים מגלה רגישות עמוקה כלפי הרב העולה החדש. תחילה הוא מסרב לבחון אותו על בטן ריקה, ועל כן מזמין אותו לארוחת בוקר ומאפשר לו להיות מרוכז ונינוח. על קנקנו של האורח עומד הרב עדס בשיחתם בזמן הארוחה, וכך מתמודד עם המבוכה של בחינת דיין ותיק. אף לאחר שכתב לאורח המלצה חמה הוא ממשיך לסייע לו, ומשאיל לו את מעילו המהודר, כדי שיוכל לעמוד מול הוועדה. כך הולך הרב עדס בדרכם של חז"ל שקבעו ש"דרך ארץ קדמה לתורה".
לעיתים קרובות אנו חשים התנגדות עמוקה לתפיסה שהבגד עושה את האדם, וחשים שהלבוש כוזב והבגדים בוגדים, ואף במסורת היהודית ניתן למצוא אמירות מעין אלו. אף שהרב עדס לא שפט את האורח לפי מראהו, הוא מודע היטב לכך שזו דרכם של בני אדם. הוא אינו נאבק בכך על גבו של האורח, אלא מסייע לו לעמוד בכבוד בפני הוועדה.
תאוריית הצרכים של הפסיכולוג אברהם מאסלו מניחה כי קיימים צרכים אוניברסליים המשותפים לכל בני האדם ומניעים אותם.
חמשת השלבים בתאוריה נובעים משני סוגי מניעים בסיסיים: מניעי החסך פועלים כדי למלא חסך מסוים בדברים שהם חיוניים לקיומו הפיזי והפסיכולוגי של האדם, כגון מזון, ביטחון ואהבה. כאשר האדם כבר סיפק את צורכי החסך שלו, מופיעים מניעי הגדילה, שאינם חיוניים לעצם קיומו של האדם, אבל מספקים לו את התוכן שבשבילו כדאי לחיות.
הרעיון הבסיסי של התאוריה, כפי שניסח אותה מאסלו (שאינה מוסכמת על הרבה מהחוקרים), קובע כי לא ניתן לעבור לרמה גבוהה יותר של צורך, בלי לספק את הצרכים ברמה הנמוכה יותר. למשל, אדם רעב לא יוכל להתרכז בעבודה. כך, נוצרת פירמידת הצרכים (מִדרג) – סידור צרכים החל מהבסיס הרחב עד לצרכים העליונים בפסגת הקיום האנושי, כאשר בתחתית הפירמידה קיימים צורכי החסך, ובראשה – צורכי הגדילה.
מבוסס על ויקיפדיה – האנציקלופדיה החופשית.
אסור להגיע על בטן ריקה למבחן משום שהמוח זקוק לסוכרים. לכן כדאי לספק לגוף פחמימה מורכבות המתפרקת לאורך זמן וכך למנוע מהגוף להיכנס ללחץ.
המלצות משרד החינוך, וגם במאקו.
סיפור עם יהודי-אתיופי מציג תמונה הפוכה לסיפור על הרב עדס, שלפיו ההתחשבות בלבושו של האדם היא דבר שלילי:
הנגוס (המלך) ערך סעודה גדולה והזמין את כולם לבוא. גם אבא גברהנא בא לסעודה, אך כיוון שלא היו לו בגדים יפים לבש את הבגדים הישנים שלו. כשהגיע לארמון, ראו השומרים את בגדיו הבלויים וגירשו אותו.
חזר אבא גברהנא לביתו, שאל משכנו בגדים חדשים, וחזר לסעודה. כל היושבים בסעודה ראו את בגדיו היפים וחשבו שהוא אדם חשוב, ולכן פינו לו מקום בראש השולחן ונהגו בו בכבוד רב.
אך אבא גברהנא נותר עצוב ולא אכל. "מדוע אינך אוכל?"
בתגובה לקח אבא גברהנא את המרק לכיסו והכניס את השרוולים לתוך המרק.
הסתכלו האנשים בתימהון: "מה אתה עושה?"
ענה גברהנא: "קודם באתי בבגדים ישנים, והשומרים גירשו אותי. אם כן, הבגדים החדשים זיכו אותי באוכל ובכבוד, לכן הם צריכים לאכול, כי הם עשו אותי לאיש חשוב."
מבוסס על: יעל זהבי ומירי ורון (עיבוד), מרקם סיפורים מפי יהודי אתיופיה, 2000. (C) מטח
