הסיפור מתאר שני מוקדים הקיימים במרחב היהודי ועוסק בפער ובמתח שביניהם: הבית מחד, והכותאב (בית המדרש) מאידך. בבית מצויה אֵם הבנים הפועלת כרעיה וכאם, ואילו בבית המדרש נמצאים המורה והבנים העוסקים בתורה – שם מתרחש תהליך לימודי הכולל העלאת שאלות וחיפוש מענה לסוגיות התלמודיות. לכאורה אין זיקה של ממש מבחינה לימודית בין הבית לבית המדרש, אולם כשצצות שאלות התמונה משתנה.
הלימוד מעורר שאלה ובבית המדרש אין לה מענה. בניה של הרבנית מזאלה יודעים כי שם – בביתם, ישנה תלמידת חכמים הבקיאה בספרות ההלכה ומצוידת במוח חריף. הנערים חומקים לביתם בתואנה שהם נזקקים לצורכיהם ושואלים את אימם. היא מעיינת בדברים ומשיבה בזריזות. הסיפור מטשטש במעט את הגבולות ושוזר חוטים בין הבית והאם לבין בית המדרש והלימוד. אומנם כל אחד נותר במקומו – אך נוצר ביניהם שיח.
המורה מבין בשלב מסוים שהתלמידים נעזרים בגורם חיצוני ומניח שמדובר באביהם, הרב יעקב בן ג'אתו הכהן שהיה תלמיד חכם גדול בג'רבה. ואולם כאן באה ההפתעה, הרב מגלה לו שאשתו היא היא הפותרת את שאלותיו.
סיפורנו עוסק בפתרון שאלה. תחילתו בשאלות מן התלמוד וסופו בשאלת זהותה של הדמות הפותרת אותן. השאלות הקטנות מובילות אל השאלה הגדולה, וכאן מתגלה האמת שכבר ידועה למשפחתה – יש תלמידת חכמים בבית! הגילוי בסיפור כולל יציאת הדברים החוצה אל המרחב הציבורי, אל בית המדרש. חשיפת זהותה נעשית בנינוחות ובחיוך שכן לא היתה בכך הפתעה של ממש לבני ביתה אלא גילוי מחויך של אמת נסתרה, המקבלת את חוכמתה של הרבנית מזאלה כדבר טבעי. מבחינה זו, תשובתו המחויכת של הרב מעידה על כך שאף שהתופעה אינה שכיחה הרי היא דבר ראוי ומובן.