הרב עדס מבין כיצד לסייע לאדם להיפרד מן העולם
ס
וחר אחד מבני ירושלים שכב על ערש דווי ימים רבים. היה ברור לכל שסופו הגיע, וכל בני המשפחה הגיעו ונפרדו ממנו בדמעות. אך שעות וימים נקפו, והאיש נותר תלוי בין חיים למוות. מצבו לא הוטב, אך הוא לא עצם את עיניו, וגם לאחר שקראו עימו "שמע ישראל" הוא לא נפרד מן העולם.
בני המשפחה שראו את יקירם סובל, פנו אל הרב הרב יוסף עדס, ראש ישיבת פורת יוסף, וביקשו את עזרתו.
שאל אותם הרב עדס:
"נפרדתם ממנו כראוי?"
"כן."
"'ושמע ישראל' קראתם עימו?"
"כן."
לאחר מחשבה אמר להם הרב עדס:
"העמידו לפניו, לפני הסוחר, את כספו וזהבו."
בני המשפחה מיהרו והעמידו לפני מיטת הסוחר ערמות של כסף וזהב. הניח הרב עדס את ידו של הסוחר על המטבעות ואמר לו – "ראה הינה כספך וזהבך."
מיד נפטר הסוחר מן העולם.
סיפור זה פתוח לשתי קריאות שונות. בקריאה הראשונה יש בסיפור ביקורת כלפי הסוחר תאב הבצע, שגם על ערש דווי אינו יכול להיפרד מן העולם בלי להניח את ידו על הממון שאחריו רדף כל ימי חייו.
אך בקריאה נוספת נוכל למצוא בסיפור גם מסר עמוק על חוכמת הפרידה והמוות. הרב עדס מבין שכדי שהגוסס יוכל להיפרד מן הסבל שבו הוא שרוי ולעזוב את העולם, עליו לזכות בשלוות נפש, ולכן הוא מבקש להביא לפני הסוחר את כספו. היד המונחת על הכסף מביאה את הסוחר לתחושת שלמות – הינה הוא מילא את ייעודו והצליח בחיים, ועתה הוא יכול להרפות ולהיפרד מן העולם.
הבארדו טודול – ספר המתים הטיבטי עוסק בפענוח המוות והלידה מחדש. לפי שיטה זו, המוות אינו מתרחש ברגע אחד, אלא הוא תהליך הדרגתי של איבוד כוחות החיים.
ספר שכתבה עמיה ליבליך בשם "קפה מוות" מתעד סדרת מפגשים של נשים וגברים שיצאו למסע נפשי משותף, עמוק וסוער הסובב סביב המוות.
המשתתפים שיתפו זה את זה – ובעיקר את עצמם – במחשבותיהם על המוות ומשמעויותיו.
קומי \ סיון הר-שפי – מתוך: שמש שקהלת לא ידע
״אַחֲרֵי שֶׁסִּגַּלְתִּי לִי מְעַט מִמִּדּוֹת הַמֵּתִים:
לְהַרְפּוֹת,
לְקַבֵּל אֶת הַדִּין,
לְהַשְׁלִים –
אֲנִי חוֹזֶרֶת לֶאֱחֹז בַּחַיִּים
לִנְגֹּס בָּהֶם
בְּתַּאֲוָה
כְּמֵּת שֶׁהִתְפַּכֵּחַ״
(C) כל הזכויות שמורות למחברת
