ה
"חכם צבי", הרב צבי אשכנזי, רבה של קהילת האשכנזים באמסטרדם, הגיע לביקור אצל ידידו חכם משה חאגיז, שאיתו שיתף פעולה במאבק נגד השבתאות. המאבק המשותף קירב את שני החכמים, והם הפכו לידידים.
כשנכנס חכם צבי לביתו של חכם חאגיז עמד נדהם למראה הבית המטופח, הכלים הנאים והיופי שניכר מכל פינות הבית. חדר הסלון היה מואר ומבושם, וחכם חאגיז ישב על כיסא יפה ועל שולחנו ספרי לימוד.
ה"חכם צבי" המופתע שאל את חברו: "מה יש צורך לרב בכלים נאים כל כך?"
ענה לו רבי משה חאגיז: "כבודנו – כבודו."
ה"חכם צבי" התרגש לשמע תשובתו של רבי משה, ניגש אליו ונשקו על מצחו: "אשריך, ואשרי הדור ששומע לקולך."
את דרכו של ה"חכם צבי", המופתע למראה ביתו המפואר של רבי משה חאגיז, מבטאת היטב המשנה במסכת אבות (פרק ו משנה ד): "כַּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, פַּת בְּמֶלַח תֹּאכַל, וּמַיִם בִּמְשׂוּרָה תִשְׁתֶּה, וְעַל הָאָרֶץ תִּישַׁן".
דרכו של הרב חאגיז אחרת: הוא מסתייג מן הסגפנות וסבור שהפאר אינו בהכרח דבר שלילי, ובייחוד לרב המחובר בכל נימיו אל התורה. הסיבה לכך היא שבעיניו כבוד האדם כלפי עצמו וסביבתו מבטא את כבודו של האל הבורא אותו. כשם שכלי יפה מבליט את כישרונו של האומן, שיצר את הכלי, כך יופי האדם וכבודו מקרינים את כבוד האל.
הרב יוסף חיים (ה"בן איש חי") טען כי האידיאל אינו הסתפקות במעט אוכל ובבגדים דהויים, ואל לו לאדם לחיות בסגפנות. על האדם לשאוף שחיי הרוח שלו יהיו משמעותיים לא פחות מחיי המעשה. באחת מדרשותיו הוא מסביר כי בספר קהלת שלמה המלך שולל את ההליכה בדרך הסגפנות.
"ואמר החכם כי עונג האדם בעולם הזה הוא שלשה סוגים: האחד עונג מלבושים הנאים שהאדם מתענג בלבשו אותם. והשני עונג אכילה ושתיה. והשלישי עונג הטיול…
והמלך קהלת ע"ה אומר לאדם אין אני אוסר לך תענוגים אלו… גם אין אני אומר לך 'פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה' אלא תאכל ותשתה כל דבר אשר יטב לבך בו ותהנה ממנו ויערב ויהנה לך רפואה וחיים…"
מבוסס על: יוסף חיים, עוד יוסף חי
שבתאי צבי היה משיח שקר שפעל במאה השבע עשרה בעיקר בארצות המזרח אך השפעתו היתה על כל העולם היהודי. הוא סחף אחריו המונים ובכלל זה רבנים חשובים, ושבר מוסכמות הלכתיות בטענה שהוא המשיח והגאולה הגיעה. בעקבות מעשיו חל משבר קשה בקהילות רבות בעם ישראל.
