ח
ג הסוכות עמד להסתיים. שישה מימי החג חלפו ועברו, והנה הגיע היום השביעי והאחרון. הרב חיים מרדכי לבטון לקח את טליתו ואת ארבעת המינים וצעד לעבר בית הכנסת להתפלל, ובדרך חשב לעצמו שזוהי הפעם האחרונה שייטול ארבעת המינים עד השנה הבאה.
כשנכנס לבית הכנסת ראה לפתע מתפלל האוחז בידו אתרוג מהודר ומיוחד במינו.
ניגש אל האיש הרב לבטון ושאל: "מה מחירו של אתרוג מהודר שכזה?" נקב המתפלל בסכום גבוה מאוד.
המשיך הרב ושאל: "התהיה מוכן למכור לי את האתרוג במחיר מלא?"
תמה המתפלל: "אבל היום הוא היום השביעי של החג, מדוע תרצה לקנותו? הרי תשתמש בו רק לתפילה אחת!"
השיב לו הרב לבטון: "נטילת ארבעת המינים מצווה חשובה ואהובה היא לי, על כן אני מוכן לשלם עבורה כסף רב. הנני משתוקק לברך על אתרוג משובח ומהודר, ולו רק פעם אחת!"
הידור מצווה מבטא את הרצון לקיים את המצווה בצורה המעולה ביותר, הן מבחינת ההשקעה הכספית במצווה והן מבחינת האסתטיקה שלה. המנהג להדר בארבעת המינים נפוץ בכל קהילות ישראל לאורך הדורות.
באופן טבעי מחירו של אתרוג מהודר יכול להגיע לסכום גבוה מאוד והוא נגזר מן האפשרות לקיים את המצוה בהידור בכל שבעת ימי החג. זו הסיבה לכך שהמתפלל היה מופתע מהצעת הרב.
הרב לבטון, לעומתו, מוכן לשלם מחיר גבוה כדי לזכות לקיים את המצווה בהידור אפילו לרגע קצר. מבחינתו, כל יום מימי החג עומד לעצמו ועל כן יש ערך להדר במצוה אפילו אם מדובר רק ביום האחרון.
יתרה מכך, מבחינתו אין מקום למחשבה "הכול או לא כלום". גם אם הוא יכול לקיים את המצווה בהידורה באופן חלקי וברגע האחרון – יש לדבר משמעות בעיניו. החיים הם חלקיים ועל כן יש חשיבות למעשינו גם אם אינם נעשים בשלמות.
