שלא עשני אישה?
לאחר שבעים שנה מוזמנת אישה לנאום בפתיחת כנס שנתי לרבנים בלונדון. האם תתייחס לאירוע החריג? האם נשמע בדבריה כעס או שמא חנופה?

כ ל הנוכחים חשו את משק כנפי ההיסטוריה: את הכנס השנתי של בית המדרש לרבנים בלונדון בשנת 1924 תפתח לא אחרת מהגברת פרחה ששון. חלפו כשבעים שנה מאז הוקם בית המדרש, וזו הפעם הראשונה שאישה נבחרה להיות יושבת הראש של הכנס.
דרך ארוכה עשתה פרחה, בת למשפחת סוחרים מעיראק, שבילתה את רוב חייה בהודו, עד שהגיעה לרגע מיוחד זה.
התרגשות אחזה בכל השומעים, וניכר שגם פרחה מודעת היטב לגודל השעה:
"שמעתי כי מיום שנתיסד הבית הזה, עוד לא נשמע כי כיבדו אישה להיות יושבת ראש בבית מדרש זה. אולי מפני שנאמר 'וְאִשָּׁה בְכָל אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי' (קהלת ז, כח) ואולי מפני שאתם מברכים בכל יום 'שלא עשני אישה'."
האם התגנבה אירוניה דקה ומושחזת לדבריה של פרחה?

איור: עינב ויסמן
על הסיפור

הזמנתה של פרחה ששון (Sassoon) להיות יושבת הראש בכנס השנתי של בית המדרש לרבנים בלונדון שבאנגליה (London School of Jewish Studies) היא ללא ספק נקודת ציון משמעותית בכניסתן של נשים אל מרכזי ההשפעה בקהילה היהודית.
נאומה של פרחה מרתק. מהדרשה השנונה שנשאה עולה דמותה של אשה נבונה השולטת היטב בתלמוד ובמדרשי חז"ל. אף שאינה רואה עצמה כרבנית ופוסקת הלכה, ניכר מדבריה שהיא חשה שיש לה מה לומר לרבנים בענייני השעה.
דברי הפתיחה של פרחה, המובאים בסיפור, ראויים לתשומת לב. פרחה בוחרת בדרך מיוחדת להתייחס לכך שהיא האישה הראשונה המוזמנת להיות יושבת הראש של הכנס: היא אינה עוברת בשתיקה על האירוע ההיסטורי, אך קשה למצוא בדבריה כעס או התרסה. לעזרתה היא מגייסת את הפסוק מספר קהלת ואת הברכה הידועה "שלא עשני אישה" כדי לרמוז באירוניה דקה, המעלה חיוך על פני השומעים, שהגיע הזמן לשינוי בתחום זה.

קראו עוד » קראו פחות «
בנימה אישית
חן ארצי סרור

סבתא שלי אינה יודעת קרוא וכתוב. את ברכת המזון אנו מקפידים לברך בקול רם, את ספר תהלים היא יודעת בעל פה. סבתא שלי אינה יודעת קרוא וכתוב, אבל נולדו לה ילדות ונכדות שזו פרנסתן – ההשכלה על כל גווניה: לימוד תורה, רפואה, משפטים, עיתונות. ואנו, כולנו, יודעות שזכינו לגדול בעידן שבו נפתחו בפנינו אפשרויות שהיא יכולה הייתה רק לחלום עליהן.
ובכל זאת, הייתי רוצה להכיר לסבתא שלי את פלורה פרחה ששון – האישה שנולדה באמצע המאה ה-19 ובכל זאת לא התאימה לשום תבנית ולשום מוסכמה. אישה שקורות חייה הם סיפור עתיק שתפור ושזור בחוטים של אגדה: אשת עסקים, פילנטרופית, תלמידת חכמים ופעילה ציונית שנושאת ונותנת עם שועי תבל. כל אלו היו תארים שהתגמדו אל מול דמותה של האישה יוצאת הדופן הזו.
פלורה פרחה ששון שוברת כל שיא, וזוכה אפילו לפתוח את הכנס השנתי של בית המדרש לרבנים בלונדון כיושבת ראש. כל אישה יודעת כי העמידה הזאת מול סמכות דתית ממוסדת היא מכַווצת, מקטינה, מעוררת יראה. אבל פלורה ששון מגיעה למעמד המרגש הזה ממקום של כוח, כשווה בין שווים. ברגע הזה הגברת המכובדת, העשירה, הנבונה, בוחרת להשמיע קול אחר. לא רק את הקול האישי שלה, כמי שהצליחה להבקיע כל תקרת זכוכית וכל רצפת בטון, אלא את קולן המושתק של נשים לאורך הדורות. את הקול של סבתא שלי. את הקול שלי.
בחן, בחצי קריצה, פלורה ששון מבהירה מה המשמעות התרבותית העמוקה של טקסטים שנאמרים מדי יום ביומו וכיצד הם למעשה מסמנים את גבולות הגזרה – מי בפנים ומי בחוץ. במו פיה וידיה היא הופכת את המשוואה ויוצרת סטנדרט חדש: ברוך שעשני אישה!

קראו עוד » קראו פחות «
מרחיב דעת
משפחת ששון - הרוטשילדים של המזרח

דוד ששון היא סוחר עשיר שברח מעיראק להודו בתחילת המאה ה-19 בעקבות רדיפת מושל בגדד. דוד היה איש עסקים ממולח והחברה שהקים – "דוד ששון ובניו" הפכה בתוך זמן קצר לאימפריה כלכלית אדירה בעלת סניפים בכל רחבי המזרח הרחוק, שבראשם עמדו בניו. החברה עסקה במסחר בין המזרח הרחוק לאנגליה, והפכה לסמל של עושר מופלג בכל רחבי המזרח. במשך שנים רבות נהגו תושבי שנחאי לכנות כל אדם עשיר בשם "זזון".
דוד ששון הנחיל למשפחתו מודל של הקפדה על קיום מצוות ושמירה על זהות יהודית, לצד השתלבות בעולם המודרני. כל עסקיה של משפחת ששון שבתו ביום השבת, דבר שנתפס כחסר הגיון כלכלי באותם ימים. על כך אמר דוד ששון ש"מי שאינו יודע לעשות עסקים בשישה ימים – לא ידע לעשותם גם בשבעה".

קראו עוד » קראו פחות «
פרחה ששון - תלמידת חכמים ופילנתרופית

פרחה ששון, נינתו של דוד ששון, המשיכה בדרכו המשלבת בין קיום מצוות עם מודרנה. בילדותה בהודו למדה תורה לצד לימודים כלליים. בבגרותה ליבה נמשך אחר התורה, והיא שכרה מורים פרטיים שסייעו לה להעמיק בתורה, וחינוך דומה העניקה לבניה ובנותיה. פרחה התכתבה עם רבנים חשובים, וממכתביה ניכר שהיא בעלת ידע רב בתורת ישראל. בין השאר התכתבה פרחה עם חכם יוסף חיים, ה'בן איש חי', והוא נהג לחוד לה חידות, שחלקן התפרסמו במקומות שונים (אברהם בן יעקב, פרקים בתולדות יהודי בבל, עמ' 421). היא פרסמה מספר מאמרים ביהדות והשתתפה בשיעורי התלמוד של הרב הראשי ללונדון, הרב נפתלי הכהן אדלר. לאחר פטירת בעלה ניהלה פרחה את חברת 'דוד ששון ובניו', אף שבאותם הימים לא היה מקובל שאישה תעסוק בעסקים בסדר גודל כזה, ונודעה כנדבנית גדולה בכל רחבי העולם היהודי.

קראו עוד » קראו פחות «