הרדב"ז מגלה לילדיו שלמד מאימו מהי מסירות נפש
ב
בוקר סוער וחורפי שב רבי דוד בן זמרה (רדב"ז) מבית הכנסת ונכנס לביתו. אך דרכה כף רגלו על מפתן הדלת הקיפו אותו בני משפחתו ושאלו בדאגה: "אבא! מדוע יצאת מן הבית ביום שלג שכזה? יכולת ללקות בדלקת ריאות!"
רדב"ז נענע בראשו ואמר: "אכן מסוכן לצאת במזג אוויר מעין זה, אך זהו יום האזכרה לאימי, לא יכולתי לוותר על תפילה במניין ואמירת קדיש בבית הכנסת."
המשיך רדב"ז וסיפר לבני ביתו: "כשהייתי ילד בספרד הרחוקה, עשו אבי ואימי הכול כדי שאוכל לשקוד על לימוד התורה, ואף שכרו עבורי מורה פרטי. לימים ירד אביו מנכסיו, ולא היה יכול לממן עוד את לימודיי. אבי התכוון לפטר את המורה, אך אימי התעקשה שאמשיך ללמוד. "הבה נמכור את תנור הלבנים שלנו, וכך נממן את לימודיו!"
למוחרת מכר אבי את התנור, ובכסף שקיבלו שילמו הוריי למורה. בזכות מסירותם של הוריי המשכתי ללמוד ונעשיתי פוסק ומורה הוראה."
מחה הרדב"ז דמעה מעינו ואמר: "למען אימי שוויתרה על התנור ולימדה אותי מסירות נפש מהי, אני מוכן להסתכן ולצאת לבית הכנסת כדי לומר קדיש ביום אזכרתה."
כיצד נעשה ילד לאדם גדול ויוצא דופן? את התפתחותו התורנית זוקף הרדב"ז, שהיה רבה של מצרים ואחד מגדולי המשיבים בהלכה במאות השנים האחרונות, למאמציהם הכבירים של הוריו למען חינוכו, ובמיוחד למסירות הנפש של אימו.
הצעתה של האם לוותר על התנור, דבר שגזר על משפחתו לחיות בקור עז, מלמד כמה היא מוכנה להקריב כדי שבנה יוכל להתפתח מבחינה לימודית ותורנית. נכונותה של אימו לוותר על תנאי חיים בסיסיים, על חימום הבית בימות החורף הקשים למען חינוך בנה ולימוד התורה שלו, עיצבה את דמותו של הבן יותר מכול.
כיוון שאימו לא נרתעה מן הקור, חש רדב"ז שאין הזדמנות טובה יותר לממש מה שלמד מאימו ביום שלג. כך מסירות הנפש של הבן על אמירת קדיש לזכרה מַחיָה את מורשתה של האם, והיא מעין סגירת מעגל.
