הרב ישועה בסיס מוכן לסייע יותר לאדם המוציא הוצאת גדולות לכבוד שבת
ב
חור מבריק, שהכול צפו לו עתיד מזהיר כתלמיד חכם גדול, ניגש לראש הישיבה, הרב ישועה בסיס, וסיפר לו על מצבו הכלכלי הקשה, והאחרון החליט להעניק לו מלגת קיום, כדי לאפשר לו להתפנות ללימודו. המלגה הייתה צנועה, ואפשרה לתלמיד לקיים את משפחתו בצמצום. רק לקראת שבת קודש היה הבחור קונה ביד רחבה לכבוד שבת.
לאותו בחור היה שכן קנאי, שצרה עינו בידו הרחבה של הבחור. ניגש השכן אל הרב ישועה בסיס וסיפר לו שהבחור מבזבז את המלגה שהוא מקבל בקניית מותרות, וראיה לכך שבכל יום שישי הוא חוזר לביתו עם סלים מלאים במאפים וממתקים.
הרב שמע את דברי השכן בכובד ראש. "אכן המצב חמור. חייבים לעשות מעשה."
השכן הלך לדרכו שמח וטוב לב. מה גדולה הייתה הפתעתו כאשר לקראת שבת שב אותו בחור מן השוק, אוחז בידו שקית גדולה יותר של ממתקים ומאפים. כאשר דרש השכן בשלומו סיפר לו הבחור:
"השבוע החליט ראש הישיבה להגדיל את המלגה שלי. מתחילה הקציב לי הרב סכום קטן, אך לאחר שמישהו סיפר לו שאני קונה ביד רחבה לכבוד שבת, החליט להגדיל את המלגה שלי."
מדוע הופרה עצתו של השכן צר העין? מדוע הרחיב הרב ישועה את מלגתו של הבחור ולא צמצם אותה?
נראה שהרב ישועה בסיס התרשם עמוקות ממוכנותו של הבחור להצטמצם במשך השבוע במטרה לכבד את יום השבת. חז"ל מעודדים את האדם להוציא הוצאות נוספות לכבוד שבת, ומבטיחים ש"כל הלווה על השבת, השבת פורעת לו". בסיפורנו משמש הרב ישועה בסיס כידה הארוכה של השבת, המחזירה לאותו בחור ומשפחתו את מה שהיו מוכנים להצטמצם לכבוד השבת.
סיפור חז"ל מפורסם מספר על אדם בשם יוסף, המוקיר את השבת, שבזכות מנהגו לכבד את השבת זכה באוצר גדול. הסיפור מסתיים באמירה הנאה: "כל הלוה על השבת, השבת פורעת לו". מסר דומה עולה גם מדברי חז"ל בסוגיית הגמרא (ביצה טז ע"א): "כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים חוץ מהוצאת שבתות שאם פחת פוחתין לו, ואם הוסיף מוסיפין לו."
אגדה יפנית מספרת על אדם שבחר להקדיש מחצית ממשכורתו למזון ואת מחציתה השנייה לקניית פרח. כששאלו אותו לפשר העניין, השיב: "האוכל כדי שאוכל לחיות, והפרח – כדי שיהיה בשביל מה לחיות."
