הרב גץ היה מן הרבנים החשובים בישראל. הוא שימש רב הכותל והמקומות הקדושים, וכן ראש ישיבת המקובלים "בית אל". החתן הצעיר נבוך ומבקש להתייחס אליו במלוא הכבוד הראוי לו, ולכן הוא מכנה אותו "הרב" ופונה אליו בגוף שלישי המבטא יראת כבוד.
אך הרב גץ דוחה את סממני הכבוד ומבקש שיקרא לו "סבא" – כינוי השומר על כבודו אך מבטא קרבה וחיבה. אין הוא חפץ בתלמיד נוסף, אלא בחתן החש בנוח בחברתו.
בעוד החתן רואה את הרב גץ כרב גדול, ואינו מסוגל שלא לנהוג בו בגינוני הכבוד המקובלים, הרב גץ מתרחק מן הכבוד ומבקש מחתן נכדתו לנהוג בו כבן משפחה בלבד. הסיפור הקצר נוגע במתח המטריד רבנים ותלמידי חכמים: המתח בין התדמית הרבנית הייצוגית לבין אישיותם הפרטית והיותם אנשי משפחה. בתוך ביתו ומשפחתו מסרב הרב גץ לתדמית הרבנית, ומלמד את חתנו החדש שלפני שהוא רב הוא סבא.