חכם עזרא חמווי, רבה הראשי של חאלב שבסוריה, קורא להתכנס בבית הכנסת לצום ותפילה לנוכח הבצורת, וזאת משום שהאמונה בכוחה של תפילה לשנות את רוע הגזרה היא יסודית ביהדות. אך חכם חמווי אינו מסתפק בתפילה בלבד, אלא פועל גם בערוצים נוספים: מלבד תחינת המתפללים על הגשם, נדרשת גם השתדלות אנושית, ועל כן שולח חכם חמווי את העשיר אל בית המסחר. רק צירוף ההשתדלות אל הצום והתפילה יכול להביא לישועה שלמה.
חכם חמווי סובר שלכל אחד מבני הקהילה תפקיד שונה, ובאמצעות המשל הוא מבהיר שכשאדם אינו נמצא במקומו והרי שהוא פוגם בהתנהלות של הקהילה כולה. תפילת העניים הסובלים מן הבצורת היא טבעית וכנה, ועל כן מקומם בבית הכנסת. לעומת זאת הסוחר במשל הוא שר האוצר, ולו תפקיד חשוב – לסייע למלך (האל) לפרנס את נתיניו (העניים). על כן, ראוי לסוחר להיות בבית המסחר ולא בבית הכנסת.
מן הסיפור עולה שהדרך להתמודד עם המצב הקשה של הבצורת היא באמצעות ערבות הדדית. התמודדות זו נעשית באופן מיטבי רק כאשר כל אחד מבני הקהילה מבין שהוא חלק מתצרף (פאזל), ומכיר את מקומו בתוכו. כל אחד מבני הקהילה צריך להבין שהוא נדרש לדרך פעולה אחרת, אך הכול שותפים למאמץ הכולל: העשיר שותף לתפילת העניים, והעניים זוכים בחלקם מרווחיו של העשיר.