ה

רב נסים (חיים משה) מזרחי, שהיה הראשון לציון בירושלים במאה השמונה עשרה, היה בדרכו אל ביתו, כאשר אישה אחת עצרה אותו וביקשה את עזרתו. הרב זיהה את האישה האלמנה, אך היא לא זיהתה אותו, משום שהיה נוהג בפשטות ולא לבש בגדי שרד.
באותם הימים נהגו ללוש את הבצק בבית ולהביאו לאפייה במאפייה, והאלמנה ביקשה מהרב שיקרא לשוליית האופה, שהיא ממתינה לו כבר זמן רב, כדי שיאפה את הבצק. אך הרב מזרחי הבחין שהבצק עומד להתקלקל בעוד רגעים ספורים, ולכן נטל אותו ממנה ומיהר אל המאפייה למסור את הבצק בעצמו.
כשראה האופה את הראשון לציון הרב נסים מזרחי מגיע כשהבצק בידו, גער בעוזרו בחריפות: "מדוע לא הלכת לאסוף את הבצק? אין זה מכבודו של הרב להביא את הבצק אל המאפייה בעצמו."
קטע הרב מזרחי את האופה ואמר: "עד שאתה דואג לכבודי, דאג לכבודה של האלמנה שהעיסה שלה, שהרי עליה הזהירה התורה 'כָּל־אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן' (שמות כב, כא)."