הרב דוד בן שמעון, הרדב"ש (1879-1826), שכונה גם "צוף דבש", נולד ברבאט שבמרוקו וכבר מצעירותו עסק בהוראה לצד עשייה ציבורית. עלה לארץ בהשפעת תורתו של הרב יהודה ביבאס – ממבשרי הציונות, וזאת למרות הניסיונות של תלמידיו להניאו מלעזוב אותם.
כשהגיע לירושלים מצא שמצבה של עדת המערבים (העולים מן המגרב) הוא בכי רע. הוא ייסד ועד עצמאי, ועד העדה המערבית בעיר העתיקה, בנה בתי כנסת, הפעיל מוסדות חסד רבים כדוגמת חנות לממכר בשר לעניים, וזכה לכינוי "אבי היתומים ודיין האלמנות". הוא שלח שד"רים לצפון אפריקה וייסד נוהג חדש של שקיפות ומסירת דין וחשבון לציבור על הכספים שנאספו.
הרדב"ש יזם הקמת שכונה מחוץ לחומות בשם "מחנה ישראל" שכונתה "שכונת המערבים". זו הייתה השכונה השנייה מחוץ לחומות, ולמעשה הראשונה שנבנתה בידי תושבי העיר העתיקה.
לצד עשייה ציבורית ברוכה עסק בתורה ובהוראה, ועמד בראש בית הדין. הרדב"ש כתב ספרים וביניהם "שער החצר". בספר קיבץ מדרשים ומקורות בשבח הארץ, פירט מנהגים ומצוות התלויים בארץ והוסיף תכנים משלו. ספרו התקבל בהתלהבות בכל רחבי העולם היהודי.