ת

מונתו ההיסטורית של הרב גורן תוקע בשופר כשהוא מוקף בצנחנים נרגשים היא מסמלי הניצחון במלחמת ששת הימים. אך מעטים יודעים שמאחורי השופר שבו תקע הרב גורן מסתתר סיפור מעניין.
ראשיתו של הסיפור במרוקו, בשליחות רבנית לאוראן שבאלג'יריה, שאליה יצא הרב דוד הכהן סקאלי ובידו שופר מרוקאי מקורי, שבו תקע לבני קהילתו בחודש אלול ובחגי תשרי במשך שנים רבות.
הרב סקאלי היה ציוני נלהב ואהב את ארץ ישראל בכל מאודו. הוא האמין שהגאולה הולכת וקרבה, והפיץ ברבים שהגאולה תגיע בשנת תשכ"ח.
באחד הימים הגיע אל הרב סקאלי תלמידו וחתנו הרב דוד אבן כליפא, ובישר לו שהוא עומד לעלות לארץ. הרב סקאלי שמח והתרגש, העניק לו במתנה את השופר שלו, ואמר לו: "בשופר זה ראוי לתקוע בזמן הגאולה."
כשהגיע הרב כליפא לארץ הוא פגש את הרב גורן שהיה הרב הראשי של צה"ל, והם שוחחו ארוכות. הרב כליפא שמח לשמוע על פועלו הרב והעניק לו במתנה את השופר, בעודו מציין את דברי הרב סקאלי: "בשופר זה ראוי לתקוע בזמן הגאולה."
הרב גורן שהיה נרגש מהמעמד אמר לרב כליפא: "שמו של רבך וחותנך הוא דוד הכהן (סקאלי) ושמו של חותני הוא הרב דוד הכהן (הרב הנזיר). רבך היה צדיק וחסיד וחותני הוא צדיק וחסיד. רבך חלם על ירושלים וחותני גר בירושלים. אם כן, ראוי ששופרו של רבך שיהיה מונח אצל חותני." וכך היה.
עברו הימים והשופר נשכח בבית הרב הנזיר בירושלים. כשהחלה מלחמת ששת הימים הצטרף הרב גורן לכוחות הלוחמים בגזרת הדרום, וכאשר הג'יפ שלו נפגע ועלה באש, נשרף איתו גם שופרו של הרב גורן. הפגיעה לא הרתיעה את הרב גורן שבמהרה השיג רכב אחר ועלה לירושלים והצטרף לכוחות הלוחמים.
עם כניסת הצנחנים לעיר העתיקה קרא הרב גורן בבהילות לעוזרו ושלח אותו לבית חותנו להביא משם את השופר. העוזר מיהר לביתו של הרב דוד הכהן (הנזיר), והביא משם את את שופרו של הרב דוד הכהן סקאלי. כך הגיע השופר שעשה את דרכו ממרוקו דרך אלג'יריה לירושלים לידי הרב גורן, שהריע בו את תרועת הניצחון בכותל, ובכך נתקיימה נבואתו של הרב סקאלי: "בשופר זה ראוי לתקוע בזמן הגאולה."