ב
צאתו מבית הקברות לאחר מסע הלוויה בירושלים, חיפש הרב יהודה צדקה מקום ליטול בו את ידיו. ראה הרב בית כנסת קרוב, נכנס ונטל בו את ידיו. אחד מתלמידיו שביקש לשאול אותו שאלה, המתין לו מחוץ לבית הכנסת. הוא ראה את הרב מפשפש בכיסו ומבקש למסור מטבעות מספר לידי השמש. ממקום עומדו לא הצליח התלמיד להבין את דבריהם, אך בעליל נראה שהשמש מסרב ליטול את המטבעות, והרב צדקה מתעקש לתת לו אותם.
כשיצא הרב צדקה מבית הכנסת שאל אותו התלמיד: "מדוע סירב השמש לקבל כסף לצדקה?" השיב לו הרב צדקה: "לא כסף לצדקה נתתי. כיוון שלא התפללתי בבית הכנסת, ראיתי לנכון שלא להשתמש בכספי הציבור, ולשלם בעבור המים שבהם השתמשתי."
מנהג מקובל הוא ליטול ידיים לאחר ביקור בבית קברות. מעשה זה יוצר חיץ בין מרחב המוות למרחב החיים, ומאפשר לאדם להיטהר מן המגע עם המוות. הרב צדקה הקפיד על המנהג, ומשלא מצא ברז מים זמין נכנס לבית הכנסת כדי ליטול את ידיו.
אך זהירותו של הרב צדקה בנוגע לענייני כספים גדולה לא פחות מזהירותו הרוחנית, והוא נשמר מלהשתמש שלא כדין בכספי הציבור. בעיניו, דין פרוטה כדין מאה, ואסור להשתמש בכספי ציבור לדבר שלא נועד להם, אפילו אם מדובר בסכום כסף זעום. כך שומר הרב צדקה על נקיים במישור הרוחני ובמישור המוסרי גם יחד, ומקיים "והייתם נקיים מה' ומישראל" (במדבר לב, כב).
הרב יוסף בוכריס מכיר בחשיבות השקיפות בקופה הציבורית אך מוטרד מכבודם של הנזקקים ששמם יתפרסם. ראו בסיפור הצנע לכת.
