על פי: הרב מאיר מאזוז, עלון: בית נאמן, פרשת צו, גיליון 204
עמ' 5, הערה 26.
הרב עובדיה יוסף מקל בדיני שנת השמיטה בשם צער הציבור.
ה
רב עובדיה יוסף פרסם פסק הלכה שלפיו אפשר לסמוך על "היתר מכירה" בשנת שמיטה. היתר המכירה הוא הסכם הלכתי המאפשר לצרוך פירות וירקות מתוצרת הארץ גם בשנת שמיטה. לעומתו, היו פוסקים שהתנגדו נמרצות לשימוש בהיתר זה, ופסקו שיש לקנות רק תוצרת חו"ל. אותם הרבנים ניסו ללחוץ על הרב עובדיה לחזור בו מהיתרו ושלחו אליו שליחים לשכנעו.
באחת הפעמים אמר הרב עובדיה לשליח: "איך אפסוק שהדבר אסור כשאני רואה את האברכים ונשותיהם מחמירים לקנות רק תוצרת חו"ל, מכתתים את רגליהם מחנות לחנות כדי לקנות עגבניות רקובות תוצרת חו"ל במחיר מופקע? ליבי מתמלא צער עליהם. איני יכול להחמיר בזה."
השליח ניסה להניאו מעמדתו באומרו שרבנים רבים מתנגדים להיתר, אך הרב עובדיה חתם את השיחה בקביעה: "כשיש היתר ברור – לא אכפת לי מה יאמר כל העולם!"
הרב עובדיה יוסף נודע כפוסק הלכה המגלה רגישות למצוקות השואלים, ועל כן היה על פי רוב מן הפוסקים המקילים. מאז חזרו יהודים לעסוק בחקלאות בארץ, בכל שנת שמיטה ניטש ויכוח נוקב בין שתי עמדות: יש המחמירים בדיני השמיטה ודורשים שלא לאכול כלל מפירות הארץ בשנה הזאת, ונאלצים להסתמך על פתרונות אחרים, ובראשם קניית תוצרת חוץ. אחרים, לעומת זאת, מקילים וסומכים על "היתר מכירה" – מכירה פיקטיבית של הקרקעות בארץ לגוי, המאפשרת את עיבוד השדות ושימוש בתוצרת החקלאית.
מאז החל לשמש ברבנות היה הרב עובדיה יוסף ממובילי המחנה המקל. הסתמכות על תוצרת חוץ מעלה את מחיר הפירות והירקות באופן דרמטי ומקשה על הצרכנים, בעיקר אלה הנמנים עם השכבות החלשות. תוצאה זו בלתי נסבלת בעיני הרב עובדיה, ולכן הוא פוסק להתיר. במשך השנים היה הרב עובדיה נתון בלחצים כבדים מצד המחמירים, אך הוא לא ויתר על עמדתו, והתעקש שדווקא נאמנותו להלכה היא המביאה אותו לאמץ את הגישה המקילה.
על תמיכתו של הרב עובדיה יוסף בהיתר מכירה משום דאגה לחקלאים בישראל ראו בסיפור כלל ישראל.
חכמי המזרח הספרדים נטו להקל בהלכה על פי רוב. הדבר נובע מאופי הלימוד ודרך הפסיקה, ומן הרצון לקבוע הלכה שכל בני הקהילה יוכלו לקיימה. דוגמאות לגישה מקילה בהלכה שבה מחזיקים רבני המזרח, אפשר לראות בסיפורים הבאים: יש לך עיפרון, שלום בית. הסיפור לא לשיימינג הוא דוגמה לקביעה שהרב הוא שנדרש בפרהסיה לנהוג כדעת המקילים.
"היתר המכירה" מבוסס על דבריהם של חכמים בני המאה השש-עשרה, אך התעורר כאשר הוקמו המושבות הראשונות בארץ, והגיע לשיאו כאשר עלה לארץ הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שתמך בהיתר בניגוד לדעתם של רבני היישוב האשכנזי הישן. הפולמוס ממשיך להתנהל עד ימינו.