על פי: פוסט בפייסבוק שפרסם בדף 'הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל', 31.10.2019
הרב עוזיאל מלמד את הרב הצעיר שאי-ידיעה היא חלק מהחיים, ושחשוב להודות שאיננו יודעים תמיד את התשובות
ב
משך כמה שנים טובות למד האברך, התלמיד הצעיר, מרדכי אליהו פסיקת הלכה, וסוף סוף הגיעה העת להיבחן על החומר הנלמד אצל הראשון לציון הרב בן ציון חי עוזיאל כדי לקבל סמיכה לרבנות.
מרדכי אליהו הצעיר נכנס בחשש מה אל הרב הראשי שהחל לשוחח עמו בענייני הלכה, כדי לבחון את ידיעותיו. הרב שאל והאברך השיב, וכך התנהלה לה שיחה ארוכה.
לבסוף שאל הרב עוזיאל שאלה מורכבת ופרח הרבנות התלבט בתשובתו: "מצד אחד: כך יש לפסוק," הוא אמר, "ומצד שני, יש לפסוק אחרת." הוא השתתק במבוכה שאין בידו תשובה לשאלה, וחשש התגנב ללבו שמא לא יזכה לאישור הנכסף.
ביקש ממנו הרב עוזיאל: "עלה על הסולם והבא בבקשה מן המדף הרביעי את הספר החמישי." האברך עלה בשתיקה מעיקה על הסולם והביא לרב את הספר. פתח הרב עוזיאל באחד העמודים וביקש ממנו לקרוא.
הבחור קרא את התשובה ההלכתית ומצא שמי שכתב את הספר, ושנודע כאחד מגדולי הפוסקים, גם הוא התלבט כיצד לפסוק במקרה הזה. התשובה ההלכתית אף נחתמה במילים "וצריך עיון".
את השיחה חתם הרב עוזיאל: "אתה רואה, גם הגאון הגדול בספרו לא ידע מה להשיב. אל תחשוש להודות שאינך יודע."
הסיפור מתאר את רגע ההסמכה כרב בישראל של הרב מרדכי אליהו, לימים הראשון לציון.
הסמיכה נעשית בתום לימוד מאומץ שאורך כמה שנים ובוחנת את הידיעות בתורה.
לכאורה, אי-ידיעה של שאלה הלכתית מעידה על אי-התאמתו של התלמיד, לפחות בשלב זה, לשמש כרב וכפוסק. אולם הרב עוזיאל אינו רואה בכך כל בעיה. להפך, הוא יוזם שאלה המאפשרת להראות לאברך הצעיר שיש שאלות מורכבות שהמענה עליהן אינו חד משמעי. ואפילו פוסק גדול שבחן את הסוגיה לעומקה כתב בספרו שאינו יודע כיצד לפסוק.
רגע לפני שיֵצא אל החיים הרבניים מבקש הרב עוזיאל ללמד את הרב אליהו להרשות לעצמו לא לדעת. ההכרה בכך תביא לו מרגוע בעת הצורך, תציל אותו ממענה שגוי ומאולץ, ואף תפתח פתח לליבון נוסף של השאלה.
חכם יוסף חיים (בן איש חי) חושב שרק מי שיודע שהוא אינו יודע הוא באמת זה שיודע. ראו בסיפור מי יודע.
בימי אלול נהג רבי חיים מצאנז לספר משל לתלמידיו:
אדם אחד היה הולך ותועה ביער זמן רב, ולא מצא את דרכו. פתאום ראה איש הולך ביער לקראתו. באה שמחה בלבו, כי עתה יֵדע מהי הדרך הנכונה.
כאשר נפגשו שניהם שאל: "אחי, אמור לי מהי הדרך הנכונה, כי הנני תועה כאן כבר כמה ימים."
– "אינני יכול לומר לך מאומה," ענה האיש, "כי גם אני תועה כאן ימים רבים. יכול אני רק לומר לך, כי בדרך שהלכתי אני – אל תלך, בדרך זו תועים. וכעת – נחפש דרך חדשה."
אחרי שסיים את סיפורו היה ר' חיים נוהג לומר:
"רבותיי, יכול אני לומר לכם רק זאת – כי בדרך שהלכנו עד עתה לא נלך עוד, כי בדרך הזאת תועים. כעת נחפש דרך חדשה!" (נחפשה דרך חדשה, זושא מגלים את הסיפור החסידי)
בכמה מקומות כותב רש"י בפירושו למקרא את המשפט: "איני יודע מה מלמדנו". יש שרואים במשפט זה את אחת האמירות החשובות ביותר של גדול פרשני המקרא