ב

משך כמה שנים טובות למד האברך, התלמיד הצעיר, מרדכי אליהו פסיקת הלכה, וסוף סוף הגיעה העת להיבחן על החומר הנלמד אצל הראשון לציון הרב בן ציון חי עוזיאל כדי לקבל סמיכה לרבנות.
מרדכי אליהו הצעיר נכנס בחשש מה אל הרב הראשי שהחל לשוחח עמו בענייני הלכה, כדי לבחון את ידיעותיו. הרב שאל והאברך השיב, וכך התנהלה לה שיחה ארוכה.
לבסוף שאל הרב עוזיאל שאלה מורכבת ופרח הרבנות התלבט בתשובתו: "מצד אחד: כך יש לפסוק," הוא אמר, "ומצד שני, יש לפסוק אחרת." הוא השתתק במבוכה שאין בידו תשובה לשאלה, וחשש התגנב ללבו שמא לא יזכה לאישור הנכסף.
ביקש ממנו הרב עוזיאל: "עלה על הסולם והבא בבקשה מן המדף הרביעי את הספר החמישי." האברך עלה בשתיקה מעיקה על הסולם והביא לרב את הספר. פתח הרב עוזיאל באחד העמודים וביקש ממנו לקרוא.
הבחור קרא את התשובה ההלכתית ומצא שמי שכתב את הספר, ושנודע כאחד מגדולי הפוסקים, גם הוא התלבט כיצד לפסוק במקרה הזה. התשובה ההלכתית אף נחתמה במילים "וצריך עיון".
את השיחה חתם הרב עוזיאל: "אתה רואה, גם הגאון הגדול בספרו לא ידע מה להשיב. אל תחשוש להודות שאינך יודע."