הרב יוסף משאש מסביר שתפקידו של רב הקהילה הוא לחבר את כולם יחד
כ
שנתמנה הרב אליהו אברג'ל לרבה של שכונת בקעה בירושלים, הוא היה מלא חששות מתפקידו כרב בשכונה שבה מתגוררים אנשים רבים שאינם שומרי תורה ומצוות. בצר לו הוא פנה אל הרב יוסף משאש רבה של חיפה, וביקש להתייעץ איתו. לאחר שסיפר הרב אברג'ל לרב משאש את אשר על ליבו, השיב לו הרב משאש בסיפור על עצמו.
כשעברתי ממקנס שבמרוקו לתלמסאן שבאלג'יריה, פגשתי מציאות שלא הכרתי – רבים מבני הקהילה שמרו מצוות באופן חלקי. בשבת הראשונה התארחתי בבית משפחה שומרת כשרות, ובמהלכה הגיע לבקר אותי נשיא הקהילה. המשפחה המארחת הזהירה אותי שהנשיא אינו שומר שבת וכשרות, ועל כן כדאי לי להתחמק מלהתארח אצלו.
מה רבה הייתה הפתעתם של מארחיי כאשר בסיום ביקורו של נשיא הקהילה ביקשתי ממנו לארח אותי בביתו בשבת הבאה. הנשיא נענה ברצון, אך כשהלך לדרכו תמהו המארחים תמיהה גדולה – כיצד יתארח כבוד הרב בביתו של אוכל נבלות וטרפות? אני הרגעתי אותם ואמרתי להם – המתינו וראו.
ואכן, במהלך אותו השבוע טרח נשיא הקהילה להכשיר את ביתו ולקנות מוצרים כשרים כדי לארח כראוי את רב הקהילה. יתר על כן, לא רק כשרות החל הנשיא לשמור, אלא אף הקפיד לפקוד את בית הכנסת כל שבת.
הרב משאש סיים את סיפורו ואמר לרב אברג'ל: "תפקידך כרב קהילה הוא דווקא לקרב את הרחוקים ולא את הקרובים."
במענה לחששותיו של הרב אברג'ל מספר לו הרב משאש את קורותיו בעת שעבר ממרוקו המסורתית לאלג'יריה המודרנית. בהגיעו לקהילה חדשה ביקשו מארחיו שומרי הכשרות להגן עליו מפני אוכל לא כשר באמצעו הרחקתו מנשיא הקהילה שאינו שומר תורה ומצוות. אך לא זו דרכו של הרב משאש, שלאורך חייו פעל בדרכים שונות כדי לקרב רחוקים באמצעות התנגדות לחרמות ומתן פרשנות גמישה להלכה. הרב משאש מאמין שדווקא יחסים קרובים עם נשיא הקהילה יקרבו את זה האחרון אל המסורת, וכך האמון שנותן הרב משאש בנשיא הקהילה הופך לנבואה המגשימה את עצמה.
סיפורו של הרב משאש הקשיש מסמן עבור הרב הצעיר, אליהו אברג'ל, את תפקידו כרב – קירוב רחוקים. את עיקר מאמציו עליו להשקיע בדאגה לכך שכל בני הקהילה יישארו חברים ואף בהרחבת מעגלי הקהילה.
כיצד הגיב הרב משאש לחרם שהוטל על אחד מבני הקהילה? ראו בסיפור הרב שהחרים את החרם.
בקרב פוסקים ספרדים במאות ה-19 וה-20 רווחה תפיסה שייחסה חשיבות עליונה לחיזוק הקהילה ולהעמקת האחדות והערבות ההדדית. לשם כך נהגו להקל בהלכה ולאפשר לציבור הרחב להתאחד סביב ההלכה והמסורת. תופעה זו קשורה באופן עמוק לתופעת המסורתיות והמסורתיים הנפוצה בארצות המזרח.
כך למשל, הרב יוסף משאש סירב לאפשר כשרות נפרדת ומובחרת בקהילתו באלג’יריה לצד הכשרות הרגילה מחשש שייווצרו קהילות נפרדות שאינן אוכלות זו אצל זו (מים חיים, א, קמג).
פוסק אחר, הרב יוסף חיים מעיראק, תיאר בדרשתו את תפקידו של הרב כמי שצריך להפחית את עוצמת המתח בין המסורתיים לאנשי ההלכה (עוד יוסף חי, פנחס, עמ’ 594, ד”ה “השיב”).
דוגמה נוספת היא ההסכמה לאפשר למחללי שבת בציבור לעלות לתורה – הֶתֵר שהיה נפוץ בארצות המגרב ובמקומות נוספים ברחבי העולם היהודי.
הרצון לשמור על הקהילה מאוחדת ובעלת זהות יהודית היה כה עז עד שהביא את הרב יוסף גנאסיא להקים מניין מיוחד בשבת ל… מחללי שבת.
על מניין מיוחד שהקים הרב יוסף גנאסיא למחללי שבת באלג’יריה ראו בסיפור זוכרי השבת.